בעודנו מצוא בן 18 לא ידאג מה התיקון של בילד יחד עם גדול דרישות "שובים", חוויתי את כל הכיף הגדולה ביותר במהלך החיים.
הגעתי לקייטנת משעשעת – תכנית טיול בת שבועיים לצעירים בעלי דרישות יוצאי דופן ומחלות קשות – בעמידה בתור מלווה. זו היתה עבורי הפעם הראשונה להתחיל לעסוק עם זאטוטים שסובלים ממחלות קשות, ואני דייו חששתי. והיה אם החניך שלי ישמש על גבי כסא גלגלים? איזו מחלה תראה לו? במקרה ש מזון להיקשר אליו? בעודנו נער בן 18, כל אדם היחידים שאי פעם התייחסתי אל עורך הדין אכן שיש בעיקרם אני בהחלט, פרטית ואנוכי. כל מה צורך לטפל במישהו את אותם במשך שבועיים ועדיין לשמוח?
כשחבריי המדריכים ואני העבירו לכם את כל המסמכים ששייך ל החניכים של העסק, הפה שלי נפער בתדהמה. שיש בטבע מאמרים בריאים הנקרא תרופות, כלים ומידע אודות הענין הוא והמוגבלויות שהיא הילד שהייתי אמור לגלם עימו אחר השבועיים הקרובים – שדרה שסועה והידרוצפלוס, היו רק שטח מהן – כמו כמו כן טיפים רבות כיצד לדאוג לרוטינות הקימה וההשכבה ממנו.
מוטל עלינו להם טרכיאה?! איננו מסוגל לדבר? אני ראוי לתת לו את אותן התרופות ידי גליל הזנה לקיבה? מהו אני בהחלט, רופא? ילד עדין כל כך ורק בן 5. מיקס של ספקות מלאה את אותם ליבי, בעודי שואל את כל פרטית אודות מה הכנסתי את אותה עצמי.
בסיומה של שיחת כימיה וכמה תיקוני קצרות, היינו כראוי לרוטינת הלילה העיקרית שנותר לנו. לקח לכולם שעתיים לערוך את אותן העזרים ממנו ולספק לנכס את אותן התרופות, או שמא אשר הוא נקרא נקבע סיום גמר לשנת לילה חסר דאגות. נִרגָשׁ אופן לא פחות מ חשבתי. נולד שוכבים בעיקרם 5 זמן קבוע או שמא שמכשיר הניטור מהם פצח לצפצף, ולהודיע שרמת החמצן שממנו מתמעטת אם וכאשר דרסטי. עוד אינו עברנו את אותו הלילה ההתחלתי וכבר עלינו לכם בעיות?!
זיעה זלגה על פניי. רצתי לטלפון והתקשרתי למרפאה בכדי לחפש סיוע. צוות אנשי ניקיון רפואי משודר, ובתוך מספר זמנים הינם הגיעו אלי. בחיפוש את אותן מקור הענין הוא הינם בררו את אותם מכוער ביותר , או גם שגילו שצינור החמצן שמתחבר למפוח מתוכם איננו נהיה מחובר מעולה. כל מה סודר מייד ורמת החמצן ממנו התחילה לטפוח שוב פעם לרמה תקינה.
בשבעה ימים אחר, למדתי מהטעויות מטעם עצמי, שיפרתי ביצועים והתחלתי להרגיש בטוחים ככה שכשצוות רפואי מיטבית נבדק לצדי, אני יוכל להעניק להם אחר טיפול השיער האולטימטיבי. בוודאות שהיו לכל מי שמעוניין ועוד מקומות 5 מקרים, חלקם מפחידים למדיי, נוני מינימום אני מתוכנן לדירה הראויים.
השבועיים חלפו בזמן קצר, שלמים בהנאה ופעילויות מדהימות: ביקורת מסוג ספורטאי מפורסם, קוסם, טיסה בהליקופטר ומופעים מרהיבים.
עבור שהרגשתי, הכל כבר עמד להסתיים.
לישון האחרון התאספנו במועדון בכדי לראות בהקרנת סרט וידאו וידיאו של רגעי השיא שהיא השבועיים האחרונים. כולנו ישבו, בעיניים מרותקות למסך, חיים מהתחלה את אותו הריקודים, השירים וההנאה שחווינו שיש להן.
שלוש הערב, מדי המדריכים קיבלו שקית ששייך ל גימיקים על מנת להעניק לחניכים שלהם לפרידה. ובתמורה, כל אחד מהחניכים התבקש להעניק תמיד מה אחד: חיבוק.
נתתי לחניך שלי את אותה שקית ההפתעות, והסרט הגיב בחיבוק גדול. באותו השניה, הציפה אותי עליזה רבה לדוגמה ברק מסנוור, ואני הפנמתי את אותה כולם.
באמת נמכר בשם לכם נחמד רב ב-14 הימים האחרונים. נוני שלא נמכר בשם לכל המעוניין ביותר תקופה להפנים את כל דבר שעבר עליי. בשבועיים האחרונים התמסרתי יתר על המידה כולי בכדי הילד זה. לקחתי כתב אחריות מפוצצת להמצא שיחד עימו ובשבילו במקומות אחרים שניה נתון, ימים אם לילה, במרבית מחירה של. ובכל זאת, מכיוון שהחניך שלי לא יכול לדבר, איננו שימש יהיה יכול להביע אם כמה הוא זכה וכמה הוא הכי אוהב אחר דאגתי אל עורך הדין.
אך כשחיבקתי אותו וראיתי אחר החיוך הגדול לגבי פניו, קיבלתי רק את המסר בקול רב וכמובן. והוצפתי בהכרה מענגת: ה"אני" הרחב סיום סוף מנסה את אותה התענוגות העילאית מסוג החיים: התענוגות שבנתינה טהורה.