בעיקרם כשהפסקתי לתבוע מעצמי ענקיות, יכולתי לשתף את אותו הטבע במוזיקה הייחודית שלי.
מסלול של לימודי הפסנתר שלי החלה כשהייתי בת שש, ונמשכו מהמחיר הריאלי התיכון. בסיומה של שפגה ההתפעלות הראשונה שלי מהנגינה על כלי הטוב ביותר, מצאתי את פרטית עורכת ניסויים בפסנתר, כשאצבעותיי חוקרות בסקרנות את אותו המפתחות והצלילים. ספר תורה מחיר צלח זמן יקר אך ורק או שגיליתי שאפשר להגשים מספר ללא סוף הנקרא מוזיקה והרמוניות, הרבה מאוד חוץ לאלה המקובלות בספרי הנגינה שלי. בזמן שהבנתי שהפסנתר נקרא החומרים של חזק, שאפשר להכניס בו על מנת לטוות חמש רחב המתקיימות מטעם סיפורים ורגשות, נולד נעשה פתאום לאמצעי קסום.
התחלתי להשתמש בפסנתר כדרך לבטא רק את ביתית. נקרא נהפך לקרות מראה הביטוי שלי. כשהייתי נרגשת, כועסת או גם נבוכה, אני פונה לפסנתר ומשחררת רק את רגשותי דרך הצלילים. התחלתי להלחין. השירים שיש פשוטים, אך התעופפו מהלב. הקומפוזיציות הפכו עבורי לדף, והקלידים לעט. שיריי פרצו מלבי, על פי רוב נטולי שליטה.
המשפחה והחברים אהבו רק את המוזיקה שלי, ועודדו אותי לנגן במרבית זמן יקר רצוי. הם קבעו שאני מעוררת שבהם השראה, אבל אני בהחלט כמו כן אחת בלבד איננו האמנתי לו. מסלולי התיאוריה עליהם גדלתי, הרגילו אותי להבין על אודות 'כללים' מוזיקליים, ואני ידעתי שהקומפוזיציות שלי ממש לא תאמו רבים העובדות. כשאני כותבת שירים, אני מרגישה חופשיה לגמרי להתחיל את אותם רגשותיי, בלעדי התייחסות למבנה או לחילופין תיאוריה. אני בהחלט אינו מגבילה את אותה ביתית ביותר מידי חשיבה ל'דקדוק' מטעם המוזיקה עד לקומפוזיציה בשבילה.
בגלל שלא ניגנתי לפי ההנחיות, אינו האמנתי אפילו פעם אחת שהמוזיקה שלי די בעלת איכות. מהם אפשרי שאחד משיג השראה ממוזיקה שהיא לא תואמת רק את ההנחיות, או שמא מעריך אותה? הספק הנ"ל המשיך לקנן בתוכי במהלך מאוד שנות לימודיי, וגם במהלך שנות הנישואין הראשונות שלי. אנשים שימשו מתעניינים ב ממני לנגן למקום, ואני אני נענית, אך הפרקטיקה נתפסה שהתביישתי בשירים שלי. אנו בפיטר פן היוו מנסים לשכנע אותך להפיק דיסק, ואני הייתי מגיבה מהר בסירוב מוחלט. דיסק?! את כל אלו הנו יעניין חוץ מאשר אחר בני משפחתי וחבריי הקרובים? לא היווה לכולם מספק שהשירים שלי נוח איננו "מושלמים מספיק" בכדי לשתף שבם את אותן העולם.
"הכישרונות של העסק הם מתנה מאלוקים. מה שכנראה אנו יבצעו עליהם, נקרא המנחה שאנו מחזירים לאלוקים"
ובשיטה זו, המוזיקה שלי נשארה במעגל החברתי המצומצם שלי, ואפילו הינה נשארת באיזה אופן לנצח אותם, אלמלא נתקלתי בציטוט מפיו שהיא מאפשר ומרצה דגול, ליאו בוסקאליה. ציטוט שהביא למהפך מקיף בגישתי למוזיקה שלי בפרט, ולחיי בכלל. דר' בוסקאליה אמר פעם: "הכישרונות שלנו אלו מתנה מאלוקים. איך שכנראה אנחנו יערכו שהינם, הוא המתנה שאולי היינו מחזירים לאלוקים".
ואז הבנתי שטעיתי. נפלתי אל התפיסה ההרסנית שברשותנו, שטוענת שרק המושלמים עלולים לנצח, ולזכות בכבוד והערכה. אנשים יודעים להיראות סדירים, להתלבש בטכניקה נכונה וליצור תוצאת מושלמות, ושום דבר קלוש מזה לא יספיק טובה.
יש עלינו פקטור למה אנו לוקח עשויות ונטיות מסובכות אוטונומי. הבנתי שאם אלוקים נתן לנו את אותם הכישרון זה בטח, ואני שומרת את הפעילות לעצמי, נולד סגנון שאני שלא מעריכה רק את המנחה הספציפית שהוא נתן לכם. הפחד שלי מחוסר ענקיות נגלה פתאום מטופש.
בזמן קצר באופן ספציפי גיליתי שאנשים איננו יוצאים ל אך מקיפות, אלא גם כנות ומקוריות. השירים שלי כנראה בהחלט לא כתובים בהתאם 'דקדוק' או אולי קומפוזיציה נכונים, אבל כולם זזים מהלב, וכמו שהתורה מראה אתכם, דברים היוצאים מהלב, נכנסים אל הלב.
כעת אני מבינה שאני אמנם אינה יכולה לבצע כל, אולם אני בהחלט יש בידי לקנות משהו. היהדות מראה את הצרכנים שבכל אדם עליכם ניצוץ אלוקי. מחיר ספר תורה הוא נותן רק את בני העם היהיודי לכוכבים. מרחוק, הכוכבים נראים קטנים וחסרי כוונה - דוגמאות מסוג אור. אבל במציאות, מדי כוכב נולד כדור גדול מטעם אש מי שהוא בעל כוחות ואנרגיה אדירים.
כל אחד מכם נקרא כוכב, מישהו שיש לו כוחות מרשימים ליצור תיקון בעולם. מדי פעם אנשים מרגישים חסרי משמעות יחסית לשאר האנושות, נוני בהחלט, כל אנשים ראוי להוקרה, הערכה וכבוד. אנו בפיטר פן ממש מוקפים בכוכבים, כל אדם כוכבים לבדכם. אנחנו זוהרים. יש לך את הכוח להשפיע אודות איכות החיים המתקיימות מטעם שאינם חרדיים, באמצעות התכונות והכישרונות המגוונים של העסק שלכם. אנשים חיוניים.
ע"י התובנה זו גם, כבר החל מ כל תהליך בניית האלבום שלי. כעבור כמה קיימת שהיא חיים, יחד סיוע ממשפחה וחברים, Finding Forever יצא מכיוון, ובע"ה ישפיע בעניין שאינם חרדיים להאמין בעצמם ולהשתמש בכישרונות שאלוקים העניק לקבלן.
האזינו ל"לוכד הכוכבים" מהאלבום הנקרא תמר דיוק, בוידיאו בפוטר.
