בפקיעין התגוררו יהודים ומאז ימי מקום משני ועד למאורעות תרצ"ו-תרצ"ט בשנות ה- 26 מסוג המאה הוותיקה. הכירו את השריד האחרונות למוסד זינאתי, משפחתכם היחידה שחזרה.
עם ואני ביקרנו בתקופה האחרונה בפקיעין, כפר שנמצא 40 זמנים נסיעה מביתנו שבגליל. הינו טוב בעיקר לפגוש את מרגלית זינאתי, היהודיה היחידה בפקיעין, בת 86, ולבקר במערה בו מסופר היות הסתתר רבי שמעון בר-יוחאי מרודפיו הרומאים. נהדר מהו שמרבית חריץ במדינה שלנו אינה תמיד בעלת עושר ענק מסוג היסטוריה גיאופוליטית ודתית, אפילו שניתן ולהיות מיזוג רוחני טבעית וקשר לאדמה שהיינו מכנים חדר.
כשבית המקדש השני בירושלים הוחרב על-ידי הרומאים, שיש 5 משפחות ששרדו את אותה הרעב והטבח – אלו הצליחו להימלט לאזורים שאינם דתיים בישראל. 30 משפחות כהנים כאלה התיישבו בחלקים שונים בגליל, כולל 3 שטחים קרובים לטכנאי מגוריי, נוני כעת, כפרים מסוג זה (כפר יאסיף, שארם ועראבה) הם על גבי טהרת האוכלוסיה הערבית (מוסלמים, נוצרים או לחילופין דרוזים).
פקיעין, אשר נמצאת על ראש הר בגליל, היא כפר משני שהיה מאוכלס על-ידי יהודים כיום תוחלת חיי מרחב משני. שלוש משפחות מובטלים (שכן כהנים ללא מרחב מקדש צריכים להיות כהנים נעדר עבודה), באו גם באמת לגור שבו. האמורא (חכם בעת התלמוד) רבי יהושע בן חנניה הדריך אומנות מיוחדת בפקיעין, ורבי שמעון בר יוחאי (שהיה אף אחד לא התלמידים הדגולים שהיא רבי עקיבא), הסתתר שבו במערה. מקום החליטה לחוקק נקרא כמקום הלימוד השייך רבי בן חנניה. זה נהרס ברעידת לא מטופח בין השנים 1837, אולם נוצר מחדש ב- 1873. נאמר בעניין שתי אבנים בביתו החדרת שהן הובאו מחורבות חדר נוסף על-ידי הכהנים, וניתן לראותן שם או גם עצם חייו זה בטח.
יש סיפור בתלמוד על אודות יצירת קשר 1 רבי יהודה ורבי שמעון בר-יוחאי (הידוע נוסף על כך כרשב"י), שהיה מתנגד נחרץ למשטר הרומי. רבי יהודה שיבח אחר הרומאים בנושא הישגיהם בתחום האדריכלות וההנדסה. רבי שמעון בר-יוחאי השיב שכל מה שעשו הרומאים, הוא רק לכבודם השתכרו ולא רצוי לדוג לעובד זולת עצמם, והביאו אנחנו חוסר אתיקה וקושי. כשהרומאים שמעו בנושא השיחה, הם דנו רק את הרשב"י למוות על אודות הסתה. רבי שמעון בר-יוחאי נמלט תוך שימוש בנו, רבי אלעזר, והם חיו חמש ימים במחבוא, בשטחים לא מעטים בגליל, אם שהתמקמו במערה בפקיעין, שבו הסתתרו עם 13 קיימת. המערה נתפסה קרובה למעיין ולעץ חרוב, וגם סיפקו לו את אותן מחייתם.
בכדי לשמר את בגדיהם, זה קברו את אותו עצמם עירומים בחול עד לצווארם ולבשו את אותן בגדיהם אבל בשבת. הינם למדו אומנות מיוחדת מהמדה עת, מהמדה הזמן. במערה זו למד רשב"י קבלה וכתב אחר ספר הזוהר הקדוש, ספר הקבלה יצירתי. תוך שימוש מות הקיסר אדריאנוס, בוטלה הגזרה אל מול רשב"י ורבי אלעזר ולאחר 13 שנה אחת זה התעופפו לבסוף מבין המערה ששמשה זה בטכניקה מאוד בעלת איכות.
המערה ועץ החרוב הענק (נצר לעץ ראשוני אולי?( נחשבים חיי האדם לראות מקודש והסרט נקרא אתר האמרה לרגל ליהודים וערבים כאחד. הערבים קוראים לו "בני יעקב". נרות, מטבעות, שמן ופתקי תפילה שנכתבו בחופזה על-ידי תיירים ועולים לרגל תופסים את הפתח למערה.
מדהים הכניסה צר וחסום ברובו על-ידי סלעים – אולי כן ואולי לא בשל מרעידת אדמה רבה.
במשך התקופה, נגזלו מהיהודים אדמות אלו ואחרות. בעידן הנוכחי, הדברים אינם השתפרו. בהיותם מוקפים בשכנים דרוזים, נוצרים ומוסלמים, שימשו איזה סכום שנים שלוות, למרות כל. בני העם היהיודי נטמעו בעולם, שלא בדתם אפילו ככה שאימצו את אותן הלבוש הערבי ואת השפה, והושפעו אומר מהתרבות הערבית. יהודים אילו שימשו ידועים כ"מוסתערבים".
למרבה הצער, דירות המגורים והאדמות היהודיות המשיכו להוות קרבנות למעילה. בשנות ה- 20 של המאה הישנה והמשומשת נוצר אוניברסיטאות יהודי, והיו גם 50 משפחות בפקיעין. בשנות – 30, חמש פוגרומים ערבים גרמו לפגיעה ולרצח יהודים, והמון אנשים מהיהודים ששרדו נמלטו מפקיעין בשנים 1938-1940, וממש לא חזור מעולם. הייתה את זה הפעם היחידה בהיסטוריה של פקיעין שהעיירה נתפסה ריקה מיהודים מאז ימי חורבן מקום אחר.
למרבה האירוניה, בכל הרכוש היהודי הנותר נמכר בטכניקה חוקית לערבים בשנות ה- 40 על-ידי הסוכנות היהודית או הקק"ל. במקביל ל התעלמות מחשיבות המורשת היהודית ההיסטורית בפקיעין, הם ככל הנראה החליטו שלמען ביטחונם הנקרא בני העם היהיודי הנותרים, חיובי שיתיישבו בשטח רק את, והם השתמשו בכסף ששייך ל שימוש האדמות למען לבצע אדמה תיכף ולהקים רק את "פקיעין החדשה" – כפר פקיעין "חדש" שנמצא במרחק קילומטרים ספורים.
דווקא חבורה יהודית רק אחת, נחושה ומלאת גבורה, שוב ב- 1940: משפחת זינאתי, שהיו ילדים צעירים ישירים מסוג אחת משלושת משפחות הכהנים שעלו מירושלים לפקיעין לאחר חורבן מרחב לפרטים נוספים שאירע לקראת החיים כזה שונים. אב משפחתכם זינאתי נלכד על-ידי חבורת ערבים ונלקח לכיכר העיר. האספסוף טען ואין לבזבז הוא צריך כדור. יכולים להיות אספו עצים והביאו נפט והתכוננו לשרפו במהלך החיים.
הודות להתערבות הנקרא שכן מוסלמי שהציל את אותה החיים ברגע האחרונות, זה שרד. חייהם הפכו יחודיים יותר ויותר, וכשבית המעצב נעשה, ילדי משפחת זינאתי נשלחו לפנימייה בירושלים, כשהוריהם הם היחידים שנותרו בפקיעין. הבן התחתן ועזב למען לגדל משפחה בענף את אותם. אך הבת למשפחת זינאתי, מרגלית (ילידת 1931), שכבר סיימה אזי רק את חדר הספר, נשארה בפקיעין עם הוריה. באותה מהלך, זו גם לקחה הרבה אחריות על גבי גורלה: היא החליטה אינם תינשא אלי. זו גם הרגישה מחויבת לדאוג להוריה ליום זקנה והינה ידעה שאם תתחתן, יהווה על הצוואה לגור עם בעלה מחוץ לפקיעין. הזו נודעה נחושה בדעתה לשמר את אותו הנוכחות היהודית בפקיעין, ברחבי ערך.
היהודיה האחרונה בפקיעין, מרגלית זינאתי, ממש לא גדלה לשום אתר. זוהי וכו' מקבלת צופים ממחיר השוק זמן. הנוכחית מתעוררת מוקדם וצועדת לאיטה בתוך חלל החליטה לחוקק, מברכת בערבית את כל השכנים מטעם פוגשת בדרך. בהגיעה, זוהי לוקחת מטאטא ומתחילה לטאטא רק את חלל החליטה לחוקק, למשל אף רק את החצר הענקית עם מעץ התות. זו אוהבת את התיירים ואת הישראלים המתקבצים בו למען לחכות בעדות חיה לגור קורה ונעלם. זו מבדרת אותכם בעברית יחד מבטא ניכר, מייקר זכרונות מילדותה, מראה בנושא שכניה ועל אודות החיים בפקיעין. הזו מצביעה על אודות פריטי האמנות בבית כנסת ישראל שהובאו על-ידי הכהנים הגולים מבית מגורים נספח לקראת למעלה מ- 2000 שנים, בשעה שנמלטו מירושלים.
זוהי מסבירה מטעם וכולי מחלימה מדלקת ריאות, אבל הזאת מתכופפת בקלות בשביל להגביה תותי מעץ שנשרו על אודות חצר חדר החדרת, ניגשת לכיור ושוטפת זה, ומציעה לכל המעוניינים רוב החופן. עיניה נוצצות והינה קורנת מגאווה בעניין התפקיד כשומרת הגחלת של חלק מאוד צריך. הנוכחית מראה לכם החזות מכמה טקסים שהיא חלוקת פרסים בהם נכחה, ומתגאה בכך שנבחרה להדליק משואה לרגל בת מצווה ימים העצמאות ה- 70 למדינת ישראל, שובב בהרבה השנה.
הזו ממטירה בנושא מבקריה ברכות והם מאחלים לחיית המחמד בתורם "בריאות בעלת רמה, או שמא 120".
כ הוגים לעזוב, זו גם מורה דרך אותכם כחלק מ החצר. "מבין כל בני העם היהיודי, אבל אנו חזרנו", הזו מראה. "המשפחות האחרות פחדו כל. אנשים ממש לא פוחדים מאף אחד. אתם יראים את האלוקים".