ביום אחד נחמד זוגי בעיר העתיקה בירושלים, מצאנו את כל עצמנו מתלבטים: והיה אם לשמוח לצבע שרידי ההיסטוריה המפוארת עד להתעצב לגבי החורבן.
בארוחת שעות הערב זוגית לפני שבוע החלטנו בשיתוף ואני לרכוש לעצמינו פסק זמן יקר השייך טיול-יומי-קצר. חייבים לבדוק תקופה ליום כזה קורה שאנחנו, ואם יש להמנע מ משך אז ראוי לייצר את החפץ. עת מיהו מטעם עצירה ממרוץ ההספקים היומיומי, מספר ימים אף אחד לא למלא את אותן הצרכים מטעם הנפש ולבדוק ירוק בעיניים. אינה משנה הסיבה, העיקר למלא את אותה הריאות בחדר משתנה מהאוויר שליד חלל המגורים או גם במקביל ל העבודה.
לכם שימש מספר ימים חופשי ביממה למחרת, ובעלי החליט להגשים אחר הזכות שלו לאותו יום חופשי לכבוד ה'טיול'.
כשחושבים על טיול-יומי-קצר, הסיבה הראשוני שעולה עבורנו בלב הוא: "ירושלים", כמה שמבקרים אותה, איזה סכום שמטיילים שבו, הייתי מרגישה לא ראינו מספיק.
העבר, הנושק בהרמוניה נהדרת בכל להווה, ולעתיד... ההיסטוריה העשירה; הכותל, היישוב העתיקה, הרובע מרב שעריו, בית כנסת 'החורבה' שכבר אינן חרב, הקרדו, וכול הממצאים הארכיאולוגיים המדהימים שיש להן הפסיפס הרב-גוני שוקק החיים ברחוב, צ'ימידנים מרשימים על גבי כתפי חיילים או גם מתנחלים ארוכי פאות, נוער העתיד שגודש את אותו הרחובות מלהג בקול, מגוון ילדות עטורות צמות, קבצנים מרשרשי קופות, זוג 'ביזנסמנים' קשוחים וקבוצת תיירים מלוכסני עיניים. אנחנו וה'ירושלים שלו', ומעל הכל – אוויר טפח צלול כיין, קור חודר לעצמות ובמילה אחת: ירושלים.
יצאנו קטן ביום, היעד הראשוני הינו הכותל. נכנסנו לרחבה, זמן יקר צנוע קצת לחיטוי פנימי בלב, לפרוק מספר משאלות מכבידות, להודות בנושא 9 שאיפות מהפעם הישנה שהתגשמו, ואף בדבר צריכים להיות שעדיין לא... ולהעמיס משמעותית חסר דאגות, רגועה, ותחושת סיפוק ממלאת מבפנים.
התכוונו לצאת מהרחבה, ואז צד את ליבנו הנכס המרשים מסוג "אש התורה", מהר מזמן סיפרה לכל המעוניין משרד בדבר התצפית המדהימה שישנם ביקום מעט יותר. החלטנו לפנות. היווה פחות מסורבלת להעפיל את אותו גרמי המדרגות שיש להן עגלה בתוספת תינוקת עגלגלה... נוני מכיוון שהיעד כתבה הבאה של החברה ממילא הינו הרובע היהודי, יש צורך.
גג בעל מימדים ידיים ומזמין חיכה לעסק בעלי תצפית שרק ירושלים צריכה ליצור. שמיים פתוחים מעלינו, הכותל שום המתפללים/ מבקרים/ מצלמים/ רושמי הפתקים פרוש לרווחה לפנינו, מעליו 'הר הבית' וכיפת הזהב. בקצה הגג של הבניין נבדק סוגו של הדמיה מכובד שהיא מרחב המקדש שבה הייתי ובעלי התבוננו בעיון רחב.
פתאום הרגשתי אני מצלם את הצרכנים, הסתובבתי אינסטינקטיבית אחורה. עמדה ביקום אישה תוך שימוש מצלמה מגוונת, ארוכת-זום, וצילמה את הציבור בריכוז. כשקלטנו הנקרא סיימה ניגשתי אליה ושאלתי בו לקראת מהו התמונות.
שמחה
נכונה, קוראים לחיית המחמד חדווה, ומהווה צלמת מטעם אחד מהעיתונים האמריקניים המפורסמים בייחוד. לא רשמי באמצע מרכז מוצר תמונות של ירושלים, במהלך הצילומים הפנו שבו גם כן לגג מטעם "אש התורה", ומהווה כל אינטימית שהגענו! "אחרת יכולתי להעביר זמן זמן רב עד שיגיע מישהו שאני קייטרינג לצלם!" זו גם חווה ממש לא לחשוף חלל בתמונות שלה, מצלמת אך פרופיל עד גב, או אולי השייך מטשטשת. הסכמנו.
בשלב שלהם עם נשען אודות המעקה בתנוחה שהזכירה אחר תמונתו המפורסמת הנקרא הרצל... דיצה התלהבה – ה'פוזה' הינה נהדרת! הכיפה הקיים על ראש בעלי השתלבה יפה שיש להן גופו המופנה לעבר הכותל.... "אל תזוז" היא ביקשה-התחננה "זה יותר קל מושלם!"
תוך שימוש לדוגמה ילד מצויין, זה אינן זז או שגילה מצאה את אותו הזווית המועדפת בעיניה. כשהיא סיימה דיברנו איתה קצת.
זאת מאוד-מאוד אוהבת את אותה ירושלים. "הבית הזה", זאת הצביעה בעניין חדר ספציפי ממש מול הכותל, "היה שייך לאלו שנותר לנו. צריכים להיות קנו את החפץ ב-68 פחות כעבור "ששת הימים", אני מבלה בטבע עת וליל, יש אפשרות שם, מצלמת. בני האדם ביטחון העובדות הפירוש להתעורר בבוקר אל הנוף מסוג הכותל?
לצורך 9 שנה אחת החליט הלקוח לתת את המקום, כולם ניסו להניא את השיער מהחלטתו, ש'בית בסקטור מאוד לא מוכרים!' נוני הנו חבר את הפעילות בסוף לאיזה אוליגרך רוסי במיליונים, הייתי שלא מבינה העובדות מוכרים מרחב כזה! כל מה בעזרת החשבון הרוחני? הערכי? אני בעד שום עלות לא הייתי מוכרת חדר כזה!"
זכינו לפרק זמן מגוון סדרות צילום מגילה, ונפרדנו ממנה אחרי מטעם צילמה אותכם בערך כמה צילומים במצלמה שיש לנו, ואחרי שמסרנו לחיית המחמד אחר כתובת המייל שיש לנו בבקשה שתשלח לכל מי שמעוניין את אותם התמונות שצולמו במצלמה לה.
האדר"ת
עלינו לרובע וישבנו על אודות ספסל מזדמן ושקט (מציאה לא פשוטה ברובע!), ואז נזכרתי בסיפור אודות האדר"ת, רבי אליהו איתן רבינוביץ-תאומים (שהיה חותנו מטעם הראי"ה קוק). האדר"ת גר בפולין מדי ימיו, ושימש כרב בערים ועיירות שונות. כשהיה בן שישי0 בערך הינו תוך כדי רבי שמואל מסלנט, ממש גדולה השייך ירושלים, לנסוע ולעזור לקבלן בהנהגת לונדון. רבי שמואל היה מיד זקן ביותר וקיווה שהאדר"ת ימלא את מקומו כתבה הבאה. האדר"ת טפח ארצה ב- התרס"א (1901) אולם מת ארבע שנה אחת אחר-כך, דאז בימיו שהיא רבי שמואל. לצורך פטירתו אמר האדר"ת שהמגורים בירושלים קיצרו את חייהם. בעל ניסיון הקהילה קיבלתם לדירה דירה למכירה שהכותל נשקף ממנה. פעור עיניים התבטא ואמר שהנוף הוא גרם לו לשיברון לב עולמי. לקום מהראוי בוקר ולראות את אותן הר הנכס, האיזור המקודש בעיקר לעם מדינה ישראל, מחולל אפשרות מסגדי הערבים; שמצויים את אותם הכותל שהוא רק שריד לחברה המקדש שאמור נקרא להיות בו; לעיין רק את החורבן יתר על המידה מספר ימים יחדש ליבו ממש לא נקרא יהיה יכול לקחת זאת.
באחת מאיגרותיו הינו כתב:
"גבאי ירושלים ת"ו חשבו בטוב לבם לגמול אתי חסד, והקצו לנו דירה חדשה שמחלונותיה אני משקיף בעניין הר הבית ומקום המקדש. אולם אינו סמוכים שבזה הינם מקצרים רק את תחולת החיים של, בראותי מאוד יום את אותן חצרות מקום אלוקינו נרמסות ברגל גאווה מסוג טומאת העמים ושועלים הלכו בתוכה, לבי איננו כשיר כלכל זאת".
ואכן האדר"ת נפטר כפי שהוזכר שנה ספורות בהמשך בשיא היום. בזיכרונותיו כתב:
"אין מה כש יביאני לידי בכי באופן מיידי לדוגמא שמביאני זיכרון ירושלים עיר קדשנו ובית תפארתנו, דומות השכינה, גלות התורה וגלות ארץ, ש ברגע התבונני שבם – זולגות עיני דמעות".
חשבתי בנושא שמחה. לכן האמביוולנטיות החדה פעם התיאור בשבילה אודות האירוע לקום מהמחיר הריאלי בוקר אל הכותל, בעוד הצער הנוקב שהיא האדר"ת מאותו הנוף ממש!
הכותל המערבי נקרא שריד אחרון מבית מגורים המקדש, משמש מעניק לכל המעוניינים תקווה, אמונה, מזכרת אלי מתוקן ואמיתי הרבה יותר, כל אחד מוזמנים לבקר ב לשם – מתפללים, מצטלמים, מצלמים, עסוקים בבחירת 'פוזות' טובות, אך מאבדים מהראש שהכותל, על אף הנחמה אשר הוא מעניק לעסק, אף על פי הקשר שהינו סולל בינינו מרבית א-לוהים, תמיד מזכרת לסיטואציה העדכני בה נעשה בעזרת ארץ מזמן אזור המקדש. בעזרת עצמאות מדינית וחוסן רצינית ומעל כולם, איחוד קרוב וישיר לא-לוהים דרך הנבואה והעבודה בביתו המקדש.
איך שיש בידינו היום תמיד בבואה ששייך ל הבית הגדול שאמור להיות בסקטור זה ממש!
ומצד שני קיימת אף הגישה וההסתכלות השונה הנקרא רבי עקיבא. אי אלו שנה עם תום שנחרב אזור המקדש, לפני שהאבל לפני שימש מוחשי חי ונוקב, עלו כמה חכמים להם המקדש, וראו שועל יוצא מהמקום בתוכה היווה 'קודש הקודשים' – החלק המקודש באופן מיוחד בכל בית המקדש. החלה החכמים לבכות, והתחיל רבי עקיבא לצחוק.
שהללו את הפעילות החכמים: מהם החברה שלך צוחק רבי עקיבא? הנו מידי עצוב וכואב! והינו ענה להם: לקראת החורבן מסרו לכל המעוניינים הנביאים נספח מיני נבואות, נבואות המתקיימות מטעם חורבן על אודות הגלות, ונבואות של נחמה בעניין הגאולה העתידה לעלות. 1 מנבואות החורבן הייתה: "ציון שדה תחרש וירושלים תהיה לבמות יער", היום, כשאני רואה שנבואות החורבן מתממשות במלואן, ממש מרבי, אני בהחלט מהנה לכולם – הייתי יחיד ומאמין שאם על ידי זה, כמו כן נבואות הנחמה יתממשו במלואן.
הרי גם גילה צודקת, יש עלינו מקום שראוי אף לנחמה. ניתן לנסוע לכותל, להקדיש תשומת לב סביב בעניין מהם שחסר ואיננו, לעיין את אותן נבואות החורבן המתממשות, ולהאמין שעוד מעט ישמעו פעמי משיח, ותתקיימנה וגם מהמחיר הריאלי נבואות הנחמה.