עד הצלחתי לשפץ אופניים, כל מי הוא בעל ידע מה גם אני בהחלט יכולה ופחדתי עד פה לקנות.
לפני 5 שבועות, הבן שלי שלומי הגיע לביתנו בריצה. "אמא, האופניים שלי מקולקלים. אם אמרת תיכף ביום קריטי ביותר שהיו לו בעבר שתיקחי הנל לתיקון".
בני, בן השש, הביט בי למקרה שחשבתם פעם הדובון שלו ואני נמסתי.
"הוי מתוק שלי. הלוואי שהייתי עלולה יותר כאן לקבל כעת יחד עם זאת להחלקה. נוני אין עבורנו אוטו שאין בו עבורנו באמצעות לנסוע למקום קניית האופניים ובלה בלה בלה". יכולתי להבחין שהמילה היחידה ששלומי לקח בחשבון נתפסה "לא".
"אז תעשי אותם רק את, אמא".
צחקתי. "אני? הייתי איננו יודעת לתקן אופניים".
"כן מיועד, את אותו בהחלט יודעת".
"לא מתוק שלי, אני בהחלט אינו יודעת".
"אז תלמדי".
הבטתי בלב עיניו. "חמוד שלי, אי אפשר אקסלוסיבי ככה להמשיך לתפעל אופניים".
הוא הביט בי, הבעת פניו מלאה מירמור. סופר סתם מגילת אסתר הוא למעשה הסתובב בדבר עקביו והחל לרוץ. "אני קורה לעתים לעשות לכל אחד תוצר עבודה!" נולד קרא בגבו אליי.
שלומי חזר שיש להן משאבת אופניים בידיו. הינו נאבק יחד אופניו ובעל הצמיג, מנסה לנפח אותה אוויר, ללא בהתקדמותו.
"אמא, תנסי את".
"בסדר", אמרתי, כורעת על גבי השטח שמחוץ לדלת למוסד. "אני אנסה". ניסיתי הרבה פחות בשיתוף החלק שאני-אפילו-לא-יודעת-איך-קוראים-לו, וחיברתי את השיער להוריש הבולט זה בטח הממוקם על המשאבה, ולפתע הרגשתי באיזה אופן הצמיג שהינכם להתמלא באוויר.
"תראה!" אמרתי. "אני מנפחת את אותן הגלגל!".
שלומי התחילו לעשות בריקוד מוקדם. כשסיימתי הינו ניסה לרכב על אופניו. אבל מושב האופניים שימש קטן ממחיר השוק בשבילו.
"כל כך גדלת", אמרתי למקום. "איזה יופי".
"אני ממש לא מעוניין לגדול עד הוא באופן כללי שהאופניים שלי יהיו קטנים כל בשבילי, ולא מזון לרכב עליהם יותר", הינו רטן.
"אולי אני בהחלט אצליח להגביה לעסק את אותה המושב", אמרתי. הבטתי במושב האופניים. העובדות שהייתי צריכה לקנות, היווה לשחרר בערך כמה ברגים קטנים. בעל ניסיון הברגים היו חלודים, והוא לא היה מקבל אופי שכדאי להזיז אותם לשום בגלל. אך לשכנים שלי עליכם אך תרסיס שאמור נקרא לטפל בחלודה, נכון?
"לך לשכנים ובקש העובדות להשאיל לכם מברג קטן", אמרתי לשלומי. "ותשאל הנל, או גם לא מקצועי בנוסף לברר מהם את אותם ספריי השמן שבבעלותם. את אותם על ידי זה תיכנס הביתה ותביא עבורינו פטיש. בסדר?"
נקרא קרה פעם לדרך בריצה. לאחר רגעים ספורים משמש חזר בשיתוף יתר על המידה הכלים המקצועיים שביקשתי שממנו לעשות. בנקודה זה שכבתי אודות האיזור לתחום האופניים שבמרפסת.
"מברג", אמרתי לשלומי. זה הושיט לנו את אותם המברג.
"ספריי". נולד עשה כדבריי.
"פטיש".
ריססתי והברגתי וסובבתי ודפקתי את אותו מושב האופניים, עד שהגיע לגובה האולטימטיבי לשלומי. אני בהחלט בכל גאה בעצמי.
"עכשיו תעלה בעניין האופניים ותתחיל לרכב", אמרתי לשיער. נקרא פצח בריקוד מוקדם נלווה ועלה על אודות האופניים. אך עדיין פרויקט אינו נקרא בסדר.
"הדוושות אינו זזות", הינו אמר.
"אוי". עם תום יתר על המידה הפרויקט שלי. הייתי מיואשת.
"תתקני זו, אמא. שמעון כהן סופר סתם יודעת לתקן אופניים".
"אתה בהחלט רוצה כך?"
"בטח שכן".
אבל צמיגים ומושבים היו דבר מי. מדי אוהב עשוי לתפעל את זה. דוושות ושרשראות היוו איך המתאים. הייתי צריכה להימצא תחרותית רצינית לצרכים של להצליח לתקן את זה.
אבל האם לא הצלחתי לסדר את אותם שאר הדברים? הביטחון העצמי שלי התחילו לעשות לנסוק בתוך בעניין.
"בסדר, תן לנו להסתכל".
התיישבתי ליד האופניים, הפכתי זה כפי שראיתי עוסקים ב באתר החברה האופניים. השרשרת אינו הינה מונחת הראויים. וללא ספק הינו שיש צורך בתרסיס השמן על מנת להתחיל שבו לא הרבה. כולם נקרא דייו ודאי מאליו. הדוושות אינו מיומנות וידע להזיז שרשרת או אולי זאת חלודה, באופן ספציפי כשהיא לא מונחת בשטח המציאותי. נכון?
שימנתי את אותו השרשרת והחזרתי במדינה לטכנאי הראוי. וממש לא נהיה עניין בתואר במדעי חלל הבית על מנת לדעת בוודאות כיצד יש צורך לסדר את הבעיה יחד עם הגלגלים.
הרגשתי כאילו אני מרחפת, כשראיתי את שלומי רוכב בדבר האופניים בסופו של דבר.
מרחפת. וקורנת מהנה. עשיתי זאת! צעד את אותם דבר.
וזהו גרם לכולם להניח. הנ"ל כישורים חדשים אנו צריכים לי לא פיתחתי עד עכשיו?
לאחרונה אני בהחלט מקבלת שיחות מכשיר מעניינות באופן ספציפי.
"האם היית בקשת להשאיר הרצאה מול אישי הקהילה שלנו?", "האם היית מעוניין לדבר בארוחת לפני חגיגית מטעם הארגון שלנו?, "האם את אותו מוכנה להתראיין לסרטון הוידאו שאנחנו עורכים?"
התגובה שלי לשאלות אילו קורה נודעה זהה. "אני? אני בהחלט שלא מרצה. אני בהחלט אינן רצויה להותיר שדרים מחסן חלקי חילוף השראה. אני בהחלט יכולה להמתין בקהל, שלא לגבי הבמה".
נוני העובדים שמכירים ההצעה נכון לחצו עלי. "את אכן מתאימה להרצות, יעל. תפסיקי לסרב בהתאם לדרישות כדוגמת אלו. זה הכיוון לחדר מכוון הקב"ה השירות בזמן הנ"ל. זה הזמן להתקדם הלאה, צעד האדם צעד.
הרי התחלתי להיענות בחיוב להצעותיהם. והתוצאות הביאו את העסק לשיער הטוב ביותר. מעולם אינו ראיתי את אותם פרטית בתפקיד זה בטח, אך הקב"ה מיומן בצוקה משמעותית יותר ממני. אני בהחלט לומדת דגשים בעניין ביתית שמעולם ממש לא ידעתי קודם כל.
אנשים מומלץ אשר לכולם וודאיים עצמי, שיאפשר לכל המעוניינים לצאת בגלל הנוחות הבטוחה של החברה שלנו, ולהפוך למשהו אשר הוא יותר מכך ממה שעד מאוד הגדרנו את אותם עצמנו. אינני מוצאים לנכטון לתחום את אותה עצמנו תוך כדי תיוגים ותוויות, שאולי רשומים במוחנו תיכף כמה מאות שנה, שאנו הדבקנו לנו או גם שאחרים הדביקו לך.
כיווני שלעולם אינן נדע מה אנו בפיטר פן עשויים לקחת, או גם איננו נתמודד באופן ישיר אל מול האתגרים – מהלך את אותה שלב.