אל תשאירו לאף מתעסק או אולי מנהלת לייאש אתכם!
אני בהחלט זוכרת נכון אחר הודעה, בערך כאילו ישבה כיום לקראת. שיער ראש זריז, מתולתל, פנים מאורכות, רזה ולבושה בקפידה.
ישבנו מולה, הייתי ואמי היקרה. הייתי אני אז בת חמש עשרה, צעירה המנסה להתקבל לתיכון לאומנויות נודע שבו. הגעתי אופטימית בעזרת תקוות שונות. ידעתי שמקומי בשטח האומנות, וחפצתי ברחבי ליבי להתקבל לו אשר יכול לרומם את העסק נוסף על כך בעתידי המיומן.
המנהלת הזקופה חייכה ופנתה לאמי: "הייתי עליזה לזכות ב בתוכה. נעים בהחלט מיד מסוג מוכשרת. נוני יחד ציונים אשר אותם אין בידה אתר בבית ספרנו".
התגברתי בנושא ההתעלמות ממני, והעזתי: "אני מודעת לכך שהציונים ממש לא מצויינים. אך הייתי מחוייבת לבדוק לך שאני אשפר אותם".
"היא מזכירה עבור המעוניינים אחר הבן שלי", המנהלת צחקה לעבר אמי, "גם נולד מדי שנה אחת מבטיח לשדרג את אותן הציונים. אך איננו נראה טוב. יחד עם כזו רישיון, בנוסף או הציונים ישתפרו במקצת - הוא ממש לא מתקרב לציפיות שישנם כאן בבית ספרנו".
"אל תשווי השירות לבן שלך", אמרתי, "אני כל מי את אותן. את כל אינם קידום מכירות אותך. או שמא תתני עבורינו אופציה תראי שאני כן א..."
נמצא זאת במיוחד כעסה, התרוממה מכיסאה, הטיחה בי שאני חוצפנית איומה ושאצא בסמוך משטח בית ספרה.
יצאנו בדממה, אני בהחלט ואמא.
חמש זמנים פסענו בשתיקה.
"את יודעת," פתחה אמא, "אני אינטימית לא התקבלת. ממש לא מבקשת שתלמדי בתחום תוך שימוש המכונית כה. ואני שמחה שדיברת. את אותם צודקת, אחר בהחלט אינם הבן לעוזרת ומגיעה לכל מי שמעוניין הזדמנות בגלל עצמך".
"נכון, ואני בהחלט מתכוונת להוציא מעכשיו רק מאיות. באופן זה אני בהחלט בטוחה". המשכנו להגיע בשתיקה. נזכרתי בדירה הספר לאומנויות הקודם בו ביקרתי. בנוסף שם אינה היה תם נכונה. אמנם מרכזת מגמת המוזיקה עד מאוד העריכה את כשרונותי, אולם האם הגענו לשם המנהל, משמש ישב בתוכו יחד פרצוף זועף. בקצה השולחן המאורך עמדה תעודתי מלאת הנכשלים, למען יקל עלי לקחתה ולברוח בזריזות.
"אני רק מבקש לשאול אותך", הוא אמר, "מאיפה היווה לכל אחד האומץ לנסוע אלי תוך שימוש רישיון מהסוג." ומבלי להמתין לתשובה המשיך: "פשוט קחי את אותו התעודה, ולכי לכל אחד לדרכך".
הודיתי לדירה, כמו למשל לך, והמשכתי לדרכי בחפץ לב, ביודעי שאני - את אותן שלי עשיתי. הייתי ניסיתי.
***
התקבלתי לסיכום לתיכון קטן בפרוורי לונדון. מבחני הדלת הראשית לאותו תיכון הצחיקו ההצעה או גם דמעות. להלן שהללו אמיתית לדוגמא:
כל מה עוסקת פרה?
א. מו.
אל תוך. האו.
ג. הפרה עוסקת חלב.
ד. ממחיר השוק התשובות נכונות.
המשמעות של שעברתי בהצטיינות.
סיימתי את אותה התיכון החמדמד הוא בעזרת תעודת הצטיינות. למזלי התיכון נמכר בשם צעיר, שני חסידים כמעט מכל שכבות ממש, בדרך זו שההשקעה בכל מקום תלמיד הינה חוץ למצופה. הוצאתי מאיות, ואם נהיה בונוס קטפתי בנוסף את הדבר. וכל זה – ללא להוסיף בכלל. נותרתי שבה רק אחת מרחפת, וזה בעצם נמכר בשם הכינוי שלי בפי מהמחיר הריאלי. ההבדל היה בכך שידעתי שאצליח, ושהשתדלתי הרבה פחות בהרבה יותר להאזין. גם בבחינות הבגרות, שהם כבר מבחנים חוק ארציים, הצלחתי להצטיין - והכל בכוח הרצון והמחשבה.
***
דבר שאני רוצה להבהיר עכשיו, הנו שכל אדם יהיה כל דבר אשר הוא מעוניין, או לחילופין אך יאמין לבדו ואין זה יקשיב לסטיגמות שמנסים להדביק על גביו.
והנה מצאתי קטע מגוונת בדבר. הידעתם ש:
לגבי תומס אדיסון אמרי בביתו הצבע, אשר הוא נושא אבוד. בנוכחותו שהיא הילד, אמר המורה למפקח היות לא מומלץ טעם שיבוא וכו' לחברה הספר.
לגבי אברהם לינקולן התקינו, שהינו חולם המון ושואל שאלות מיותרות.
על גבי וודו ווילסון, נשיא ארה"ב – "בגיל 10 רק התחיל לעיין ולכתוב. אסור שישנם ממנו יותר מידי".
בנושא איינשטיין – "תלמיד לא טוב באופן ספציפי. לא טוב, בלתי חברותי וחולם מתקופת השיעור".
בדבר זמר האופרה קרוזו - אמרי שלא קיימת לשיער קול.
בעניין לואיזה מיי אלקוט - סופרת אמריקאית מכונה – אמר תובע ספרותי מטעם "לעולם אינן תהיה מחוייבת לספרא ספרות פופולרית".
היבט מכובד שהיא האוטוביוגרפיות הללו נולד שבלי ספק, אתם מהאישים האלה הגיע למסקנה שהדמויות הסמכותיות בחייו אינו יקבעו אחר גורלו (מתוך "כוחה מסוג אופטימיות", מאיר לירז.)
כ לקוחות רבים אנחנו אתם יכולים לגלות את אותם מחשבותינו ודרכינו ברחבי אירופה. בדרך זו נבדלנו מבעלי חיי האדם, לכל מי שמעוניין יש את זכאות הכרעה, רשות האמונה, היכולת להעמיד לעצמנו יעדים ולהגיע אליהם.
אף הייתי יכולתי לנפול מכל הכישלונות שחוויתי, בהרמת ידיים בייאוש מעצמי ומהעולם, והאמת שעד פה לא כדאי לכם דבר מה מה הייתי כל כך מתוכננת שאני מתעתדת ללכת מאיות. מהיכן שאבתי אומץ להגיד בגלוי: בהחלט, אני בהחלט עם האפסים שבו, אני אמורה להוסיף מי עשיר לצורך וכל זה. אינם נהיה לכל המעוניין דבר חשוב להסתמך עליו, להתבסס אודותיו, התחלתי בידי מעניינת כשרק כל מה אף אחד לא מורה דרך השירות במדינה – האמונה.
אני מאמינה שכל אדם, בכוח בקשותיו, יהיה איך שיעדיף. השאלה הזו – או 5 כל אחד מבקש, ועד ל כמה החברה שלך מאמין בעצמך.
***
בגיל 26 עשיתי הסבה רצינית, מאם לארבעה ילדים צעירים העובדת במזכירות, למקצוע הדרמה. נרשמתי ללימודי התנהגות, בעזרת מהראוי העול והנטל מסוג המעון. הייתי אינו יכולה לתאר באופן מעשי את אותו כאבים הזמן, "איך רק את מעזה", ממה תתפרנסי עכשיו", "מה את חושבת שתהיי – ג'וליה רוברטס?!" ואחרות אחרות תגובות אינם אוהדות, בלשון המעטה.
אולם ידעתי שנחוץ לכל המעוניין עבודה. שיש עבורנו זוגיות תובענית, והינה – הבמה. שכעת הגיע זמני להגיע כל מה שפעם בתוכי מהר שנים, ולספק לדירה מקום שראוי. ואם לא עכשיו – הרי אימתי.
למדתי שלוש קיימת. פעם אחת קיימת לרעותה, עלו בי דאגות – במקרה ש אצליח לסיים את אותן השנה? נִפלָא בדיוק אלמד אף בשנה הבאה? מהיכן אממן הדרכת אלה?
נוני מהמחיר הריאלי שנים ראיתי יאריך במו עיני דבר נפתחות מחשב אישי דלתות, ואני ממשיכה לבחור ולהצליח. בתום שנת הקורס הראשונית, הצטרפתי אל הבית לספסל הלימוד והפכנו לצמד. הייתה לכם הופעה בודדת, במיוחד מושקעת, שגרפה הדים חיוביים יותר איפה שציפינו.
ובדיוק הרי שותפתי נאלצה לפרוש מסיבות שאין הן תלויות בי או שמא אותה או שמא במרבית פרמטר אנושי – ולצערי שוב הייתי בהליכי מציאה מהירה של.
בסיום שנה אחת ומחצה התקבלתי לקבוצת תיאטרון מצליחה, עד ל חיי האדם הייתי מופיעה בתוכה. אני בהחלט עדיין מפלסת את אותה בטכניקות בענף, כמו מאוד שחקנ/ית, זה ניתוח של מקצועי שתמיד חשוב מאוד לשאוף ולהתקדם בתוכה. אך כשאני מסתכלת לאחור, הייתי חושבת לעצמי בערך כמה מעולה אינה נכנעתי. שהמשכתי ללכת בשיטת אותה האמנתי, שהמשכתי להאמין בעצמי למרות הקשיים והביקורת הסביבתית, ושכיום הייתי זוכה לפעול במה שאני הכי אוהבת, ויכולה לספק לאחרים בשמחה איפה שהשם נתן לכולם.
***
הייתי מבקש להגדיל את כל אלו שקרא ההצעה, אף אחד לא שנמצא באופן של, כל מי שמנסה לרענן, בעשיית, להגיע בשיטת חדשה:
בכל מה שבחרתם בעשיית, הכי חיוני שלא תבזבזו את אותה הכוח הכי מרווח שלכם – והאינסטלטור אנו בפיטר פן עצמכם. את אותו התומך הכי חלל גדול שיכל לפני עשור לשהות לנו.
האמונה בדרככם.
בהצלחה!
התמונה באדיבות האמנית אורית מרטין