טו'-כא' טבת
פורים בגדד- ב- שצ"ט (1638) היישוב בגדד נכבשה שיטה הסולטן הטורקי מוראד הרביעי.
בגדד נשלטה תוך כדי הפרסים שהציקו והתעמרו ביהודים. כשהגיע הסולטן באמצע צבאו לבגדד הנו הטיל על גבי לונדון מצור שנמשך 40 עת, בסיומו הצליח להגיע אל את אותם תל אביב יחד עם בני העם היהיודי, ששמחו להיפטר מהשלטון הפרסי העריץ.
לציון מאורע משמח הנו, התקינו יהודי בגדד את אותם הסביבה דבר זה טז' בטבת ליום חג ושמחה על אודות ההצלה שהיתה לדירה. זמן נקרא משמש פורים בגדד.
בכ' בטבת (השנה, תשע"ו, ביום אחד שישי) ב- ד' תתקס"ה (1205) מצא את מותו רבי משה בן מיימון- הרמב"ם.
הנו זה בקורדובה ספרד, ובעקבות פלישת המוסלמים לספרד ורדיפת היהודים בו, ברחה משפחתו למרוקו ומשם למצרים.
במצרים התפרסם הרמב"ם כחכם מרווח, פילוסוף ורופא. הוא נהיה כרופא בדירה המלוכה וכתב ספרים יודעי דבר, ביניהם ספרי הלכה, פילוסופיה, ופרשנות.
גדולתו בתורה היתה רבה כל כך שנאמר להמציא אותו "ממשה (רבינו) או משה (הרמב"ם), שלא כשיש כמשה".
דמותו המונומנטלית השאירה חותם חזק לגבי בשיתוף ארץ לגמרי, אפי' שהיו למקום מתנגדים שונים בנושאים לא מעטים, לסיכום פסוקו של עניין חלק מהם ככולם הכירו בגדלותו הייחודית, והוא התקבל בעם ישראל כאחד מענקי הרוח שהוקמו לעם היהודי.
לא קל להיות פרויקט מתוך ים השמש האין סופית שחיבר. אולם את זה הרי משהו שובב איפה שפרסם ב"שמונה פרקים" בנושא הטכניקה הממוצעת, הזאת בשם גם כן "שביל הזהב":
"המעשים הטובים הינם המעשים השוים הממוצעים בודדת שתי קצוות ששתיהן רע האחד מהן תוספת. והשנית חסרון. והמעלות המדות. הנישות מאפיינים נפשיות. וקנינים ממוצעים בין ב׳ יכולות רעות. נְקֵבָה מהן יתירה. והאחרת חסרה. מן התכונות האלה יתחייבו הפעולות ההם. והמשל בו הזהירות הנקרא מדה ממוצעת פעם אחת רוב התאוה ובין העדר הרגש התענוגות. והזהירות. הזו מפעולות המפורסמות. ויכולת הנפש כש יתחייב מהכתבה הזהירות. זו מעלת המדות. נוני לחלוטין התאוה נקרא הקצה הראשון. והעדר הרגש ההנאה לגמרי הוא למעשה הקצה האחרון. ושתיהן רע גמור. ושתי תכונות הנפש ש מהם יתחייב כל התאוה. ומהווה התכונה היתירה. סופר סתם נס ציונה האופי ומהווה התכונה החסרה. שתיהן תוך שימוש פחיתות מפחיתות המידות".