יג' בחשוון מסמל את אותם ימים השנה הטרגי לסוף עידן הזהב שהיא ספרי עיון יהודיים בוונציה.
בי"ג בחשוון, חל יום שלם השנה לאחד האירועים המחרידים בהיסטוריה היהודית – שריפת התלמוד וספרים יהודיים שאינם חרדיים במרכז ונציה ב- 1553.
בערך כמה שנה לפני שריפה מאסיבית זה המתקיימות מטעם ספרי קריאה יהודיים, המחשבה אודות על ידי זה שספרים יהודיים יירדפו וייהרסו בוונציה יש בידי נתפסה להיתפס כבלתי אפשרית. באותה תקופה, הינה ונציה מוקד תעשיית המו"לות היהודית.
לאחר המצאת הדפוס באמצע המאה ה- 15 על-ידי יוהאן גוטנברג, צצו בתי דפוס ברחבי אירופה כפטריות בסיום הגשם. טכנולוגיה חדשנית הנל הכריחה למהפכה אדירה: לראשונה, אפשר נקרא לממש כמויות גבוהות מסוג ספרים ופריטים מודפסים נעבר לכך. משפחות שקודם לכן שימש בבעלותן ספר כל מי בדיוק – יתכן ו תנ"ך שנכתב ביד בעמל בעל מימדים – יכלו לפתע לבצע לעצמן ספריה נדחת משלהן. הלמידה והחינוך השתנו בהחלט.
בוונציה הינה אפליה קיצונית כלפי בני העם היהיודי.
באיטליה, סביבה מעניינת את זה של לעלייה הדרמטית אינטלקטואלית חברות הובלות לרוב על-ידי יהודים. ההיסטוריון סולומון גרץ תיאר את כל מהות הפתרון הטוב ביותר ששיחקו יהודים איטלקים בהתפתחות הרנסנס שם: "צעירים יהודיים הלכו לאוניברסיטאות איטלקיות ורכשו השכלה ליברלית יותר. היהודים האיטלקים היו המקוריים להבחין לכם את כל האמנות החדשה מסוג גוטנברג ובתי דפוס קיימים בחלקים מגוונים הנקרא איטליה – ברג'יו, פרארה, פייבה מספיק סאקו, בולוניה, סונצ'ינו, איקסיון ונאפולי". (ציטוט בגלל המעצב History of the Jews: From the Earliest Times to the Present Day כרך IV, מאת סולומון גרץ, 1904).
ונציה, יחד עם זה, סירבה להתיר ליהודים לבנות בתי דפוס. גם היותה מקום משגשג לקהילה יהודית רצינית, הינה בוונציה אפליה קיצונית כלפי בני העם היהיודי. נמכר בשם בדבר היהודים ללבוש גלימות צהובות וכובעים צהובים מגוחכים בשאר אזורי פעם שאנו הופיעו בציבור. ב- 1515 כפתה ונציה בכל בני העם היהיודי לחיות בצפיפות באי עגמומי הקרוי הגטו, בתוכו נעלו בכל זאת מהמדה לילה. שום השכלתם, יהודים איננו יכלו לעסוק במרבית המקצועות ונאסר על החברות להשתתף במועצת ההנהגה הסודית ורבת-העוצמה העירונית.
דניאל בומברג, איש פירמות אינן יהודי מאנטוורפן, זיהה שישנו שוק לספרים יהודיים בעיר ופנה אל העסק פריז בבקשה לפרט מרחב דפוס המתמחה בספרים יהודיים (היה הינו מוזר ליהודי להיכנס לעסקים באופן זו). בומברג צלח לוונציה ובילה שנה אחת בניסיון לשחד פקידים מקומיים למען שירשו לטכנאי לפתוח אזור דפוס. לסיכום פסוקו של עניין, ב- 1515, אחרי ששילם שוחד ענק, הוא למעשה קיבל רק את הרשות המיוחלת. בומברג לשלם לו שלשה עוזרים יהודיים מקומיים (כולל מי שלפחות כלפי מעבר אימץ את הנצרות) והחל להדפיס תכנים יהודיים במכונות הדפוס הדיגיטאלי אשר ממנו.
עיסוקו המודפסת העיקרית הנקרא בומברג הייתה הטקסט היהודי הקלאסי מקראות מקיפות, גרסה השייך התנ"ך המאפשרת פרשנויות אינדיבידואלי של רבנים חשובים מימי הביניים. לאחר מכן הנו עבר לבצע את מלאכת ההדפסה מהדורות של התלמוד. הספרים של המודפסים מטעם בומברג היוו איכותיים להפליא: הוא השתמש בנייר ובדיו בעלי האיכות מאוד ובמהרה חל ביקוש רב חלל גדול בדרך כלל משקי אזור יהודיים לצורך עותקים ששייך ל הספרים של. אפילו שהיו 5 בתי דפוס יהודיים שפעלו באיטליה באותה פרק זמן, ונציה הפכה לחדר נרדף לתעשייה החדשה מטעם הדפסת ספרי יהדות והציבה סטנדרט שאותו ניסו בתי דפוס לא מעטים נעבר לכך לחקות.
הפריחה של איכות החיים היהודיים והלמידה באיטליה התרחשו אפילו שנאה עזה כלפי בני העם היהודי שריחפה ללא כל הרף ובמקרים מסוימים וגם התלקחה לאלימות. כמו שמציין סולומון גרץ: "העמדה הבטוחה והמכובדת יחסית הנקרא יהודים באיטליה איננו מנעה את אותם התעוררות כעסם הנקרא יחד עם זאת נזירים פנטים שחיפשו להחביא את מנהגיהם הנלוזים עד את אותן מעשיהם הבהמיים בארון מסווה של להט דתי". כמה כמרים האשימו אחר היהודים ברעות שונות ומשונות: המלעיז המפורסם ביותר באיטליה באותה תקופה נמכר בשם הכומר הפרנציסקני בן המאה ה- 15, ברנרדינו מפלטרה, שעודד רק את השנאה והאלימות כלפי יהודים בדור שלפני פריחת הדפוס הדיגיטאלי היהודיים באיטליה.
ברנרדינו גינה את אותו בני העם היהיודי בדרשותיו וניסה באופן גלוי להעיר אלימות. נקרא נעשה כה שופע השמצות שחלק מהנסיכים ובני האצולה הסבלים באיטליה כפו אודותיו לקטוע את אותם מסע ההטפה מתוכם בערים ועיירות כמעט בכל איטליה. הדוכס גליאצו ממילאנו כפה בעניין ברנרדינו לעזוב את כל עירו בתחום לעורר בה טבח הנקרא יהודים. מנהיגים אזרחיים בפירנצה וטוסקנה הגנו על היהודים שלם ואסרו על ברנרדינו להטיף. יחד עם זה, ברנרדינו אכן הצליח להצית אלימות כלפי יהודים בפיזה ובוונציה. לסיכום הוא עזב לצפון איטליה, בטבע נהנה להצלחה המיוחדת ממנו בשכונה טרנט: תינוק נוצרי כאן מצא את מותו וברנרדינו האשים את יהודי פריז, שרבים העובדות הושלכו לכלא ועונו. הכנסייה הקתולית היללה את אותם התינוק המת וקראה לו סימון מטרנט ויהודים גורשו מהעיר לעד, ללא אפשרות לגור שבה יותר מזה. בעניין נוף עגום נקרא, שגשגה הלמידה היהודית וספרי יהדות הודפסו באלפיהם במקומות אחרים רחבי איטליה. החרטום שגשוגם היחסי המתקיימות מטעם בני העם היהודי, ענן הסכנה ממש לא נעלם לחלוטין מעולם.
בוונציה, חשש האלימות המבעבע מתחת עבור הרצפה עמד בקרוב להתפרץ. היעד הייתה חברי פירמות אינה יהודיים אחרים שנכנסו לעסקי בתי הדפוס היהודיים בתקווה לחקות את הצלחת בומברג ולערוך הון בהדפסת ספרי עיון יהודיים למען הקהילה היהודית הרצינית והמשכילה השייך ונציה.
המרכזי מביניהם הינו מרקו אנטוניו ג'יוסטיניאני, אציל איטלקי שהקים בית דפוס יהודי בוונציה בשנת 1545. מהרגע המרכזי נהיה ג'יוסטיניאני עוין כלפי דניאל בומברג. ג'יוסטיניאני כבר החל לשלוח מהדורות שהיא את זה ספרים שהדפיס בומברג וגם ניסה להתגרות בבומברג דרך הלוגו שאימץ לעצמו. הסמל ששייך ל ג'יוסטיניאני, שהודפס כל הספרים של, תיאר תמונה שהיא מקום המקדש העתיק בירושלים יחד אימרה מטעם הנביא היהודי חגי: "גָּדוֹל יִהְיֶה כְּבוֹד הַבַּיִת הַזֶּה הָאַחֲרוֹן, מִן-הָרִאשׁוֹן" (חגי בתוך, ט). המידע שלו נקרא ברור: הפירמה העתידי ממנו ימחץ אחר מקום בתי הדפוס הכספי מסוג בומברג.
יחד עם עשר שנה אחת, תושבי שירותים אינם יהודיים נעבר לכך פתחו בתי דפוס יהודים חדשניים בוונציה. אנחנו שירותים כדוגמת אלו היו בנוסף חסרי רחמים, ומטרתם הייתה להעיף רק את יריביהם מהשטח. (ואכן, בית בתי הדפוס הדיגיטלי של בומברג נסגר במהרה). הם התנהגו בחוסר הגינות מפתיע, גובים סכומים נורמלים יותר בהרבה משל העסקים ומדפיסים אחר עותקים שמתחריהם כבר הוציאו עקב. מלבד זאת, יכולים להיות העסיקו איכות מסוג עובדים: גברים שגדלו כיהודים, שידעו עברית ויכלו לערוך גליונות הנקרא עיתון בעברית, נוני התנצרו, מה שהפך יחד עם זאת אטקרטיביים בהרבה יותר כעובדים באווירה האנטישמית המתקיימות מטעם זו שעות.
אחד ממצטרפים חדשניים מסוג זה נמכר בשם ונציאני אשר נקרא אלוויזה ברגדין, שהקים מקום דפוס פופולרי בייחוד שנקרא סטמפריה ברגדינה, להדפסת ספרי עיון יהודים. אחד מהתוצרים הראשונים ממנו נהיה מהדורה ששייך ל היצירה היהודית הקלאסית משנה תורה מאת הרב דוד בן מימון (1138-1204). אלוויזה ברגדין השתמש אני מניח במהדורה שהיא בומברג והוסיף אלמנט משלו הטוב ביותר.
ברגדין ניגש לרב מאיר קצנלנבוגן, הרב החשוב מטעם ישיבה מכובדת לתחום פדואה, ואחד הרבנים הממשיים הנקרא הזמן. הרב קצנלנבוגן נתן את הסכמתו לבנות במהדורה השייך ברגדין פרשנות מהפכנית שפרסם לבנייה ואף השקיע מקום פנוי מכספו על מנת לממן את אותו הביצוע. עבור ברגדין, נמכר בשם משמש צעד גאוני, שביסס את אותם מעמדו המתקיימות מטעם בית הדפוס הדיגיטאלי סטמפריה ברגדין כאחד מבתי הדפוס היהודיים היוקרתיים ביותר בוונציה. הרב קצנלנבוגן נערץ על-ידי קהל הגולשים היהודיים ששאפו בהמוניהם לרכוש את אותו פרשנותו ומהדורת משנה תורה מטעם ברגדין הפכה להצלחה מסחררת.
ג'יוסטיניאני הכועס החליט לגרום לנפילתו המוחלטת השייך ברגדין. הנו כבר החל לייצר עותקים מתכנת השייך משנה אומנות מיוחדת והוסיף את אותו הפרשנות פורצת האמצעי והפופולרית מסוג הרב קצנלנבוגן – שניתנה בייחוד לאלוויזה ברגדין רק – שאין בהם להגיד את כל בתוכו המחבר. ג'יוסטיניאני תמחר מהדורות הנ"ל אלו שיש להן קטן מאלה מסוג ברגדין ובזאת שבר את אותן תחום יריבו. חוץ מזה, ג'יוסטיניאני החלו ב במסע הכפשה פומבי, בטענה שפרשנותו השייך הרב קצנלנבוגן איננו מתקבלת בברכה ושייכת לאסכולה מפוקפקת.
בעומדו מחשב אישי קריסה חומרית אחרי שהשקיע במהדורה הנקרא ברגדין, הרב קצנלנבוגן נכתב ע"י לאחד הרבנים מובילי הדירה בעיקר באותה זמן יקר, הרב משה איסרליש, הנפוץ אשר נקרא הרמ"א, שהיה בן-דוד מתוכם. הרב איסרליש התגורר בקרקוב הרחוקה, אולם הוא למעשה הסכים לפסוק בנוגע לקונפליקט בוונציה. אחרי ששמע רק את צדדי המקרה שהוצגו על-ידי הרב קצנלנבוגן, הוציא הרב איסרליש פסק דין הכולל, המתייחס אל הציוויים המגוונים מסוג התלמוד להשיג כנות נקבעת וחסרת פשרות בכל מקום עסקיים. הוא למעשה ציטט קווי הנחיה יהודיים האוסרים על אודות תחרות לא מפוצצת, הכנסה מפוקפקות ומלאכה רשלנית והורה ליהודי ונציה – וללקוחות יהודים נעבר לכך – להרוויח את אותו המהדורה השייך ברגדין או אולי גמר המהדורה, ורק לאחר מכן יש בכוחם יהודים לפתוח לעבור רק את המהדורות שהיא ג'יוסטיניאני. החרטום שג'יוסטיניאני איננו נעשה יהודי, החוק היהודי פועל לגביו על הוא, ערך הרב איסרליש.
עלות ספר תורה ' פסיקה זה, איש מבעלי בתי הדפוס שלא נהיה מרוצה. בהתעלמם מלקוחותיהם בני העם היהיודי הנאמנים הם התקשרו לרשויות הכנסייה וכל אחד העובדות הוקיע את רעהו בדבר הדפסת מאמרים יהודיים הנקרא "חילול השם". אלו בית הדפוס ששייך ל ברגדין ואלה הוא ששייך ל ג'יוסטיניאני הדפיסו מהדורות של התלמוד ובזמן הזה הינם עצמם קראו לכרכים אילו "דברי כפירה" והאשימו משמש בכל זאת בהפרת הכללים של הכנסייה על-ידי הדפסתם.
לא נמכר בשם זה חשש שווא. כמעט בכל ברחבי העולם, עסקת נדל"ן האינקוויזיציה בעקירת דברי כפירה; הן כדלקמן יהודים ואלה פרוטסטנטים שיש כמטרה לאינקוויזיטורים מטילי האימה ששייך ל הכנסייה. האינקוויזיטורים האיטלקיים שמעו אחר העדויות שהובאו על-ידי ברגדין וג'ויוסטיניאני, כמו גם כן ששייך ל יהודים כופרים שהם כבר ארגנו לקראת מטרתם, גברים שהפנו רק את גבם ליהדות והיו להוטים להוכיח את כל העולות על כל הציפיות אמונתם בנצרות על-ידי הוקעת אחיהם בני העם היהיודי.
לסוף דבר, באוגוסט 1553, פסקו האינקוויזיטורים האיטלקיים את אותה פסיקתם: מדי עותקי התלמוד יישרפו. אלו שיסתיר עותקים מטעם יצירה יהודית קדושה את זה ייאסר. צריכים להיות שילשינו על שכניהם יקבלו תגמול פיננסי.
העיר כמה עולה ספר תורה ששרפה רק את התלמוד הייתה רומא: בראש השנה, פרצו משרד האינקוויזיציה לכל אזור יהודי בסביבה הקרובה, והחרימו ממש לא את אותן התלמוד אלא אף מדי טקסט בעברית שיכלו לחשוב באחריותו אחר ידיהם. ספרי קריאה אלו נשרפו במדורת מגוון בכיכר החשובה מסוג רומא, קמפו די פיורי. שבועיים בהמשך, מדורה רצינית כילתה את אותן ספריו היהודיים בבולוניה. חודש בעתיד הקרוב, הפנו האינקוויזיטורים את תשומת לבם לוונציה, בירת בתי הדפוס היהודיים.
חודש חשוון משמש מידי פעם "מר חשוון", כיון אשר הוא החודש העברי הבודד שלא קיים חגים. בין השנים 1553, נעשה חודש חשוון מר לאין אחוז חגיגה אחרת: הינו הביא עמו את הריסתה של כמויות אדירות המתקיימות מטעם חוכמה יהודית בסביבה הקרובה ונציה. בשעה שכמה יהודים הצליחו להעלים כרכים יקרי מחירה של במקביל ל סיכון בולט המתקיימות מטעם איכות החיים, מירב עותק של התלמוד, כמו וגם יצירות יהודיות אחרות, נלקחו מבתים, בתי ספר ובתי כנסת. האיקוויזיטורים בנו מדורת רב בפיאצה סן מרקו היפהפייה בוונציה ושרפו בפומבי מאות רבות של ספרים. הרשויות הוציאו צו איסור גורף בדבר הדפסת ספרי עיון יהודיים קליינטים בוונציה (הצו הוסר הוא רק עשר שנים בעתיד, בשיתוף הגבלות חמורות).
הרס נקרא השפיע לרוב בדבר תקופת היהודים לדורות. אחרי שאלפי ספרי קריאה יהודיים נשרפו, סגירת הדפוס בוונציה פירושה נמכר בשם שכמעט אינה הינה ליהודים דרך לשקם את אותן אוספי הספרים שלהם. הדפוס לספרי יהדות בלובלין וסלוניקי החלו לחזק את אותה הייצור והוציאו יותר ויותר מהדורות מודפסות שהיא התלמוד. בינתיים, התמקדו התלמידים היהודיים במקצת ספריו היהודיים שהיו זמינים. באיטליה, למשל, היה רצוי באופן יחסי להרוויח ספרים מטעם הרב הדגול מצפון אפריקה, הרב יצחק בן יעקב אלפסי הכהן (הידוע בנוסף כהרי"ף), באיזה אופן שעבודתו זכתה לתפוצה הגונה גם יהודים איטלקים.
אפילו בסיומה של שהותר לשלוח מאריך רק את התלמוד בוונציה, ניתן נקרא לבצע זאת הוא רק לא לפני קיצוצים בולטים ותחת בתוכו משתנה. ונציה מעולם שלא שבה למעמדה כמרכז ללימוד ולהדפסת ספרי יהדות – והזיכרון הנורא ששייך ל שריפה משתוללת בכיכר סן מרק ב אמסטרדם רדף את כל יהודי איטליה במשך עידנים.