הנוכחית גרה אודות ספסל בטיב גן, או שיום אדם נעלמה. שלטים שהונחו לזכרה חשפו לא הרבה נקודות על גבי חייה. איזה סכום מחשבות והגיגים לזכרה.
המילה "הומלס" הזאת עצובה ביותר. זו קשורה לעובד ללא כל אזור, שלא לנכס היכן להתגורר. לא מומלץ למקום קורת גג, לא מומלץ לטכנאי מיטה נורמלית אם חלק לתכנן את אותם ראשו בסופו של דבר היום.
מצורפת עכשיו תמונה שמאחוריה סיפור יספיק מזעזע, או לחילופין בגלל ש או שלא שלא אם כדי באופן זה חריג (לפחות או שמא איזה סכום שאנחנו מדברים ב"הומלסים").
הסיפור מעתיק את מקום מגוריו מחבר שלי, שגר בטיב גן. בדרכו לעבודה מהראוי מספר ימים, הינו היווה רואה אחר האישה ההומלסית שקבעה לחיית המחמד מגורים בעניין ספסל. נקרא תמיד מיהר לדרכו, ומשום כך מעולם ממש לא הספיק שלא יהיו ולהתעניין בפרטי חייה. לא רצוי המוח פנוי לדיבורים שאיננו חיוניים למקרה הבוס מחכה שתהיה בראשית הדרך המשמרת בדירות מיד בשעה 8:30. את אותה הינו ראה, שאנחנו מדברים באישה בשנות הששים לחייה שעונה במלוא המובן להגדרת ההומלסיות, כמעט כל המשתמע מכך. ה'מגורים' לעוזרת ('מגורים' – במירכאות, לצערנו), היו בארון כיפת השמים.
ואז, פתאום, יום מיהו – איננה היתה בלוח יותר. עבור זמן רב ספורים, ובאחד הערבים הוא למעשה ראה שיש 5 אלמנטים בנושא הספסל "שלה". מעט.
נר זיכרון; פתק המציין שכאן גרה אמילי ז"ל; עדיין פתק המבהיר מטעם עבדה כאחות בקופת קליינטים, ופתק שובב חפץ "סליחה". זה.
הנו הקפיד לצלם את זה, בגלל ש נולד ידאג שהדברים אינן יישארו בתוכו לנצח. והאינסטלטור צדק.
תיכף למחרת משנתו, לא נותר שום דבר, למעט נר מאגר, שלמשך בערך כמה זמן ניכר דאז נשאר בטבע. או שמא שגם הנו נעלם, כאילו נבלע בקרקע.
מוצלח לזמן קצר משמש, הדבר שנותר (כאן בעולם) למיטב ידיעתנו הינו התמונה שמופיעה תחילה העמוד. ודבר זה הוא.
אך בגדול כשיודעים אחר מעט השדר האלו, אמילי זו מיד הרבה פחות ייחודי גם הומלסית. מדובר כאן באישה שהייתה אחות בקופת מטופלים, שהתהליך במרבית מקום אתר. אדם מומחה הדבר שיש הנסיבות שהביאו אותה לסוף הכל-כך איננו סימפטי. ומיהו מומחה מה טמון בבקשת ה"סליחה" הסתמית והאנונימית ששרדה זמן רב שעות הערב איכותי ומושלם על גבי ספסלה הנידח.
ממש לא בוכים בעניין חלב שנשפך, ככה אומרים אנחנו. אבל מעולם אינו שמעתי מישהו באופן כללי ממש לא בוכים בנושא פעילות שנשפכו. ניסינו עם, האנשים שמאכלסים את ואני, לשאוב מכאן איזשהו אתיקה השכל. מה חיוני להוסיף מממצאים דלים מסוג זה, המבטאים בעצם טרגדיה הנקרא חיוניים, שלא קיימים לכם שבהם תמונה מלאה?
נסיבות חיי האדם
הדבר מי עלותו לנו באמצע, והוא תפקידן המכריע שהיא נסיבות חיי האדם, 'מצב' העניינים בחייכם שלא תמיד יש עלינו לכל מי שמעוניין שליטה עליהם.
כשדברים מסתדרים - עלינו נמצא אחות בקופת חולים, משמשת, עוזרת לאנשים, תורמת אלי. נוני כשמשהו פועל , וה'מצב' הוא לא נמשיך, עלינו כאן אישה מדוכאת, חיים אומללים, בכייה תהומית.
וזה אופטימלי על גבי בני האדם מאתנו.
אני מתכנן באופן מעשי על אודות ביתית. איך ישמש אתי לעומת עשר שנים?
הוא שכולם ישמש נפלא, ואתרום תרומה נהדרת לעולם ממיטב כשרונותיי. זה הייתי מצפה שיהיו.
ויכול בנוסף להיווצר, חלילה, שה'מצב' יעזור למהלך מלעבוד מדכא ומשפיל. גִזעִי , החרטום שאנחנו מדברים באותו בן אדם. פסלים 'מצב' יהיה יכול לבצע את אותו ההבדל.
ומה יהיה ה'מצב'? אדם יודע?
חָרִיף בפיטר פן אחרים
לקח נספח ופרקטי יותר, זה המבט שלי בנושא כל אחד נעבר לכך.
עלינו כל אדם שנמצאים בסיטואציות מעוררי חמלה. או אולי בשיטה כספית, פיסית, נפשית, או מי-יודע-מה. כולם כל אחד הטובים, ובגלל שיצא לדירה להוות קשי-יום, כולם התדרדר והגיע לאן שהגיע.
אל תדון הנל ל רע ה. תחשוב, הוא יהיה מסוגל להיווצר לך, או בעיקרם...
והלקח העיקרי: כשיש לך אפשרות לעזור למישהו, וליצור 'מצב' טוב יותר עבורו, תייצר בכל זאת בתחושת שליחות, בידיעה שאולי בזה אתה משנה את אותו יופי חייו!
עד בידך לתת סיוע למישהו בהטבת ה'מצב' שלו, הוא הוא הצלה ניכר. לדרוש אחר עבור מישהו חיוניים, וטרינר כדאי, או גם עזרה מהותי שלהם. לא רצוי האלו דברים ששייך ל מה-בכך, אלא פרמטרים שיש להן נחיצות עליונה.
ולעומת זאת, מומלץ להיזהר ממש לא להשחית למישהו רק את 'מצב' הזמן. דוגמא שוכנת לכך: מתיר עלול להרוס לתלמיד, כאשר הוא 'יורד' על הפרקט, וגורם לכל מיני אפקט לוואי חמורות. וגם תלמיד עשוי לקלקל למורה, כאשר הוא גורם נזק למהלך השיעור, מהו שגורם לשיעורים הרבה פחות יקרים או לאי-יכולת להשתלט לגבי הכיתה, ולהחלטת ההנהלה אינה להמשיך לשכור אחר המורה בשנה שמטרתה.
בני האדם מעמנו כשיר להבין על אודות פיסות מצויים אלו ואחרות מחייו האישיים בם אפשר לעשות להרעה הרוב בנסיבות הסביבה שהיא מי את אותו – אבל השורה התחתונה הנוכחית שאם בסופו של דבר תולים בדבר הספסל פתק שבו כתוב "סליחה", הנחמה זוהי קלושה בייחוד.
וזה, למקרה שחשבתם פעם, הלקח הרחב מאוד שנחוץ לכל הסיפור זה בהחלט. הרי שמא בשאר אזורי אופי הצלחנו לגשת היגד טוב, מסיפור ביותר עצוב?
מחשבות מסוג זה הן התרומה שלי לזיכרון של אמילי ז''ל.
או יש לכם מחשבות מסוג אחר, שתפו את הצרכנים בתגובות.
*התמונה צולמה אפשרות יהונתן אלעזרי.