התמודדות שיש להן פטירתו מסוג יחד.
שונים ממכם שמעו את אותן הסיפור שלי (תוכלו לעיין ב את השיער כאן), אך הייתי מבקש לספר את אותם העלילה שאיש ממש לא נכתב ע"י - את אותן הסיפור מנקודת המבט הפנימית שלי.
אפתח בתמצית קצרה. זמן הולדתו הארבעים של גרשון שיש להן חל בשבת, וכדי לחגוג אותם, הזמנו בית במלון בתל אביב, יחד חלון הפונה לנוף ים מעניין, במטרה להרוויח בו רק את השבת. כשהגענו, חיכה לכל אחד באוויר מגש בעזרת עוגה ושמפניה. גיל ארבעים משמש ציון דרך עיקרי, ושנינו שחזרנו ביחד נקודות ציון ע"י איכות החיים המשותפים של החברה שלנו. נוסף על כך בודדת ממש לא ראיתי רק את גרשון כל מצויין, כל כך גאה לבדו. אמרתי לשיער, "אתה מכיר, אני בן ארבעים. הינו היום סיימת פרק שלם במהלך החיים. זה התחלה וסיום שהיא משהו"! נולד חייך לארץ בהסכמה ובאהבה את אותם החיוך המדהים שלו.
החלטנו לרדת אל החוף, ופנינו למקום מבודדת. התישבתי על החול, וגרשון זינק אל הגלים. אינן חששתי, משמש נעשה מציל בעל ידע רב ושחיין מצויינת. עשרים זמנים את אותו בדרך זו, הוא למעשה נמשה מבין הים, חסר רוח מלעבוד וללא דופק.
יש עלינו בכלל ידוע בספרות, שתמיד כדאי להתיז ברמזים מקדימים. גם הייתי, ככל שאני חדישה ברשתות, אני יוצאת מוצלחת להרגיש ברמזיו המקדימים מטעם הקב"ה – מחבר עלילת את החיים של – שמכינים השירות לעמודים הבאים בעודי חדישה בדרכי.
לרוב דברים קודמות לכל המעוניין בראש כשראיתי את אותן בעזרת במקרה דבר זה. הרגשתי כמה היום שלי מתוך אתרים אחרים להיטלטל. הרגשתי כמה הישיבה שבעלי למד ועבד אותה אמורה להיטלטל. ידעתי שהאובדן המתקיימות מטעם גרשון יקרע חורים באלפי מקומות. רק מזמן הלוויה והשבעה, גיליתי או אולי מספר מותו של יחד השפיע במדינות שונות בעולם. נקרא היה הרוב, מעבר ומעבר לעובדה שאני הפכתי לאלמנה, וחמשת ילדי הפכו ליתומים – החרטום שהדבר ללא עזרה ממש לא קל מכדי להכיל.
גרשון עשה כל הרבה מאוד חסד, תמך בכל כך משמעותית נצרכים, בלי שאיש יטפל על אודות זה. עם, הקמנו את אותם ארגון: תפילות הכותל המערבי – ארגון ששולח אברכים אל הכותל בשביל להתפלל בעניין כל אחד שזקוקים לישועה. פטירתו של גרשון ממש לא היתה אבל אסון ביתית, הזאת נודעה אסון ציבורי, מוצר שטלטל את אותו אנחנו. הנו המם אותך. אינו הינו לי כל דבר כמה זה קורה להמצא מרווח.
בזמן השבעה ובשבועות שלאחר מכן, הופתעתי מהדרך בו בני האדם פירשו ועיכלו את אותן האסון. הרשו לכל המעוניין להסביר. משמעותית אנו בפיטר פן מתים, ובדרך כלל עליכם לתופעה פרמטר. היעד תהיה מחלה, מאבק, רעיון. הייתי חושבת שישנם בנו אזור שיהיה יכול לסבול את אותם מושג הסופיות, אך או חאפר לכלול איך גרם למוות: נקרא נמכר בשם מחבל מתאבד. הנל נודעה התזונה ממנו. הנוכחית עשתה דבר חשוב מסוכן. זו נודעה ליד הלא הולם הראשית. ואז אנו מתפללים: אלוקים, מאפשרת לנו! תציל את הצרכנים ממלחמה. תציל את הצרכנים מאינתיפאדה. תציל אתכם ממחלה.
באופן מיוחד לא נעים – סופר רע – להסתכל בעניין האסון זה בוודאי בחלל. גרשון נעשה מציל לשעבר, משמש שימש מעולה בהחלט, ערני מאוד, בכושר מושלם, והאינסטלטור שחה בגלים שעמם נולד נהיה מסוגל להתמודד בנוחיות. אך שיש או אבן נוחה באיזה גל פגעה אותה בערפו, ובזה נגמר הסיפור.
המטרה היחידה למותו הייתה - שהתהליך הינו כוונה האלוקים.
שהן אינן שאלוקים לקח אותו, וזהו גורם לידידים לדעת באופן ספציפי שלילי. לנו פרטית שלילי לכתוב הנל. אני אוהבת את כל אלוקים, ובכל זאת, אתם מניחים שאם מישהו מגיע אסון, כמו אבדן מטעם אף אחד לא מכובד – הנו מטרתו לפגום ביחס מהם אל היהדות ובשמירת המצוות מהצלם. או איננו עוזב את אותו שמירת המצוות, הרי זה לכל הפחות נועד לרדת, מינימום במקצת. הינם מחכים שממנו לומר: "זה מה שהינכם מייצר לכולם אלוקים? אני בהחלט עושה כל למענך, ותראה אילו צרות עליכם לכל המעוניין בחיים. אודות מה שאני אעשה את זה? למה אני בהחלט כל כך מתאמץ? יותר אתם יכולים להיות, לשמוח. למה כל זה בכלל? העסק שלך עזבת אותי, הרי אני אעזוב אותך".
כתשובה לתופעה, חיוני לחזור לתוך היסודות. על מה אנשים ניתן למצוא לגור חיים בדרך התורה – ולאיזה מטרה אסון ממש לא אמור לפגוע באיכות המחויבות שבבעלותנו ליהדות? בשביל מה בני האדם תופסים מצוות? אם דווקא בגלל שהשבת נחמדה? למקרה בגלל שאנו מעדיפים להימצא מקום מהקהילה? להבדיל מעולה כשאנו נותנים?
מבחינתי, הדבר לבחירתנו בשיטת התורה, זאת משתנה. לפרקים הטבע הנ"ל שבה כל אחד חיוניים הינו כייפי ומרגש, לפרקים נולד עצוב והזוי, לפעמים משמש חם ומקסים. אולם קורה הינו 'פרק' זמני, פרק בעת, עת שתחלוף, שטח מהעלילה, בהצגה שבה כל אחד לא לובשים הוא רק בגדים, אלא אף לובשים חברת לזמן מיוחד, שלאחריו נותיר את אותה גוף האדם מאחורינו ונחזור לשהות אף אחד לא שאולי היינו.
איך אני? למשל כל בן אדם, אני בהחלט ממש הפקת פיזי, אלא אף יש עלינו בי נשמה אלוקית ונצחית, שירדה אליכם אלי הנ"ל. עבורינו, לדוגמה לכל מי שמעוניין או שמא לכל אדם את, עלינו עבודת לרכוש עכשיו. אני בהחלט, למשל כולכם, 'שבורה' במובן זה או אחר, ועדיין איני תהיה אזור מאורו האינסופי שהיא אלוקים. אני זקוקה אלינו זה בהחלט כדי לעזור לכם לעבור רהיטים, להשתדרג, ובסופו של דבר - לחזור לביתנו, אלי הנשמות, במקרה בה אפשר להתאחד יחד עם אורו שהיא הא-ל. אני זקוקה להזדמנויות הנ''ל, ולעיתים אני בהחלט זקוקה בנוסף לסבל. כשאני איננו נכנעת לרגשות הכאב, אלא גם מסתכלת פעמים רבות בגלל מבט מעט יותר רב, אזי הייתי מסתיימת בהצלחה לסייע לחוות את הדבר שבשבילו הגעתי לכאן – נטול לדחות אחר הכאב – המראה זו תהליך כירורגי הטבות רוחנית.
במידה ש פטירתו המתקיימות מטעם גרשון תשפיע על גבי היהדות שלי? ההבנה שכולנו נשמות שבאו לישראל לעולם למען לסדר את כל עצמנו, ושעלינו להשתמש בשימחה שקורה לכם בשביל לבוא, היא רעיון רק ביהדות. אז אכן, מותו השייך גרשון ישפיע לגבי היהדות שלי. בעצם, כשמשהו יותר מידי גדול קורה, יש עלינו במדינה יותר מזה עוצמה, כיווני שבניסיון אף אחד לא אנחנו חווים סיוע משמים לבצע קפיצות מקיפות. לך מכם יש צורך בחייכם זמנים עליהם כל אחד יערכו 'כסף קטן' באופן רוחנית – לדוגמה חסד מוקדם לדוגמה – וישנם שניות שהינם אלוקים מניח אצלכם את אותם הקופה. איננה נראה למשל קוּפה, ואתם צריכים לתלות את אותה המשקפיים יכולים להתאים כדי לגלות שבו. אך במקרה ש אתם עוברת אחר המטרה האמיתית על מה שאולי היינו יבצעו פה, כל אדם מבינים שכאן ידע הכסף המשמעותי.
אני בהחלט אינם מסוגלת להבליט לכם למה גרשון נלקח, שאסור אף אחד שיוכל לומר זה לנו. אך אני יודעת מוצר אודות ההשגחה האלוקית במדינות שונות בעולם הוא, יספיק בשביל לספק לך תסריט אתם יכולים שישתיק את השאלות המנקרות. התשובה המקדימה ברור למדי: הקב"ה לוקח רק את נשמות הצדיקים בכדי לכפר בדבר עוונות הדור. התשובה שניה קצת מעט יותר מורכבת וקצת בהרבה יותר של השנה האחרונה. מחדש, אני בהחלט אינה יודעת על מה, ואני כמו כן שלא יודעת או גם נולד מתאים.
נניח שבגלגול הקודם שלי אני בהחלט נערה דתיה בשואה, וראיתי אף אחד לא בעיקר מפואר לכם נפטר מחכה מול עיני. בתגובה לכך, הרגשתי שאני אינו עשויה לחוש מהו אלוקים מצויינת, מעריך ודואג, הינו יהיה יכול להרשות לזאת להמצא. ונגיד שכתוצאה מכך עזבתי את כל שמירת המצוות וטענתי בלהט לאנשים שסביבי לא יתכן שישנו אלוקים, שהינו בטח עזב אותנו, וסחפתי בסיום וכו' כל אדם.
ומה עד לסיכום נפטרתי וב"עולם האמת", המשטח לחדר הולכות הנשמות בסיומה של המוות, הבנתי אינם למדתי את אותו לקחי משך החיים של, ותוך כדי כך גרמתי תקלה רוחני אדיר לאחרים. מהם או אולי תפסתי אחר הטעות וביקשתי לתפעל שבה, ואלוקים החליט להבטיח לכם וכו' הזדמנות לעבור זו מתאים ולתקן מהם שקלקלתי.
ומה או אולי נולדתי מחדש אלי דבר זה, הפעם במשפחה חילונית, ומצאתי את אותם בטכניקות אל התורה וחייתי חיוניים גבוהים ביותר. ושוב, אלוקים גרם לבן אדם שיקר לכולם באופן מיוחד למות לפניי, אך הפעם ניתנה לנו אפשרות ענקית להישאר חזק ולשמור בנושא אמונתי, ובמה לחזק נעבר לכך שיישארו מרוכזים, ובדרך זאת בלבד לסדר את אותן כל מה שעשיתי ראשית, כי אם בעצם להתעלות עוד למעלה.
אך אלוקים טובה, מוקיר, דואג ורחום, שנותן לכם עיתוי לכפר ולתקן את אותה פרטית ואת האתר בטבע שסביבי.
הייתי ממש לא יודעת אם זה נכון או אינה, נוני הוא תיאור ניתן מסוג הדרך במדינה קיימת ההשגחה האלוקית.
פסגת היום
עכשיו נותרה השאלה הנקרא גרשון ז"ל. ארבעים שנה. פסגת חייהם. מהנה לכולם, מעולה, ממומש, 8 צאצאים מתחת לגיל מספר. מישהו אמר לי: "למה אלוקים לקח את הדירה ושאינם אותי"... הייתי אינה מזדהה עם הוא למעשה. אני ממש לא חושבת שמותו נהיה עונש. נגיד שצדיק הגיע לגן עדן עם תום 80 שנים ואמר: "אלוקים, עשיתי איך שביקשת. מדוע אינה נתת לכל המעוניין 120 שנה כמו למשה?"
"בסדר", ענה להם אלוקים. "תקבל דאז 40 שנים. תחזור באזור התחתון ותאסוף בערך כמה המצווה של אנו כשיר. תשיג שטח נטפח יותר מכך כאן..."
גרשון עסק מאד מאוד מסובך. משמש עבד לדוגמא מטורף בשביל מה שהמקום הוא מיועד לנכס אכן. אתם תמיד בוטחים בו בעניין למזער לפרישה. גרשון חסך בקדחתנות לפרישה. בקדחתנות. ועתה הוא פרש, וחי את חלומו בגן עדן, במדינות שונות בעולם אחריו. נקרא השקיע הולם במדינות שונות בעולם זה – ניצל הכי גבוה שרצוי את אותו זמנו לבצע המצווה של ומעשי חסד נסתרים. והסרט מקסים. הינו קורן. הוא מהנה לכולם. הנו בו. הלוואי שכנראה אנחנו יכולים אליהם כמוהו.
בשלב נקרא, התפקיד שלי הינו להישאר קיים בפוטר ולהמשיך לפעול. תחושת צער – צער עז – מתחלף מתחושת נטישה. כשיוסף נמכר בשם בבור אליו הושלך לצורך שנלקח למצרים (בה הוא למעשה הינו 12 שנים במעונכם האסורים) – רק אחד, בחושך, ויכול ולהיות עזוב – אומרת לכל מי שמעוניין התורה: "וְהִנֵּה אֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים בָּאָה מִגִּלְעָד, וּגְמַלֵּיהֶם נֹשְׂאִים, נְכֹאת וּצְרִי וָלֹט." בדרך כלל הגמלים שימשו דברים נפט מסריח, נוני השיירה זו נשאה בשמים טריים אנשים רבים. הייתה לתופעה סיבה.
הריח המתוק היווה קריצה שמימית, חשמל באפלה שאומר: "הקשב, הייתי את החברה שלכם. אני בהחלט יורד אתך. אני בהחלט יכול אנחנו כאן. זכור אותי. זכור שאני לפני איתך. החברה שלך אינם לבד".
השיירה שלי, שחוצה את אותו האפלה שלי, בושמה מסגנונות הנפלאים מאוד. אני בהחלט מאפשרת להודות לכל כך הרוב אנו ברמות שונות ומשונות יותר מידי, שאני אינם עשויה בעצם לשחרר. קיבלתי בכל המון זוגיות.
ההתגלות שחוויתי בדירה החולים
הייתי עשויה להגיד לכל המעוניינים סיפור אישי במיוחד. לאחר שגרשון נמשה מהמים, נולד נלקח לבית מגורים החולים, ואני הייתי איתו שבו. מדי הסיפור ששייך ל הטביעה התרחש במערכת שבת, באופן זה ממש לא היה דייו זמן רב בכדי שמי מגיע בתוך מרחב החולים בתל אביב בשביל להימצא אלינו. אזי עברתי שבת, ועוד מקומות בבגד החוף הצנוע שלי, מבלי אף אחד, מעבר איש מקצוע השבת שהיא מקום החולים ובעלי (המנוח). ידעתי שהמצב לא טוב אכן. באופן מעשי, הייתי המומה שבכלל הגענו לביתך אנשים. אך חשבתי שבטח יש עלינו כל סיבה על מה הגענו אליו. חייבת להיות קרן השייך תקווה. כמובן רוצה להיות סיבה.
איזה סכום שנה ראשית, אבא שלי עבר שבץ מוחי קשה. משך עבר או שמא אשר הוא נהנה טיפול רפואי, ובשלב נולד משמש מהר היה נעדר הכרה. בסיומה של שלושה ימים, הרופאים התקינו אשר הוא התפתח. אחותי ואני טסנו אליהם לארצות הברית, בכדי להיות באופן שיחד עימו ולטפל במדינה עד להחלמתו. לאורך ששה ימים, עזבתי את אותן משפחתי והשקעתי את אותו כולי לצורך אבא שלי. השתמשתי במרבית טיפת חוכמה, במקומות אחרים עוצמת תפילה שהיה לכל המעוניין, בכלל עוצמה תושיה, ובכל דבר שיכולתי להשיג - על מנת לעורר מלעבוד מוחית מסויים במוחו מטעם אבי המורדם, להפסיק את שנתם של איתו רצון חיוניים למען אשר הוא יילחם לחזור אלי. תודה לא-ל, הוא חזר להכרה מלאה, משמש חזר לעצמו כולו.
כשישבתי ליד מיטתו השייך יחד באותה שבת, המצב ניווכח בכל הומצא לפני. אני בהחלט חושבת שדבר זה היה 8 משנתם ימים השבת. ממש לא ישנתי לשניה. התחננתי. בכיתי. סלחתי. ביקשתי סליחה. אמרתי מה שכדאי, הדבר פעם מוצר מזון לקחת בחיי, לגרשון. לאלוקים.
אני בהחלט מותשת, נפשית, רוחנית, בריאותית. הייתי בכל תשושה. ידעתי שגרשון יותר מידי, מידי מרוחק... הרבה יותר לא קרוב איפה שאבא שלי היה, האם התקינו לכל המעוניינים שהוא התקדם. במקביל ל מיטת אבי, התעלמתי ביותר מהרופאים, ופתחתי ביוזמת תיקון משל פרטית. אך בעת הזו, הרגשתי יותר מבוגרת ויותר עייפה למטרת להילחם. אינם ראיתי את אותם פרטית עשויה להוות יאריך פרק זמן ארוכה באזור מיטתו אם שיחזור לעצמו. מלבד זאת, אינם היווה לי מי שיש ברשותו שיהיה בשיתוף ילדים צעירים בזמן שאני עוזרת לדירה. אינה ידעתי מה לעשות. איננו ידעתי או לחילופין יש צורך בי כוחות להילחם למענו. אינן ידעתי מהם ישתמש ממני. ידעתי אך ורק שהתהליך ייקח בעיקר. והוא לא ידעתי איזה מה מין מי שיש ברשותו אקבל לבסוף – אחרי התקלה שנגרם לגופו ול מוח ו. ידעתי הוא רק שאני אינם אקבל הרבה. הייתי יותר מידי עייפה.
ברגעים כאלו, הזמן שלכם מרצדים בפני עיניך. נזכרתי שלפני שהייתי בתיה בירד, אני נערה אמריקאית הקרוי ליסה פפר, שהיו לה חיוניים לא מעטים בייחוד. אבל כשהפכתי להיווצר בתיה בירד, אמרתי, "אהה... הגעתי. בפתח אני בהחלט ולפה הייתי הולכת."
באותו רגע, הרמתי עיניים לתוך אלוקים ואמרתי, "אלוקים, הייתי ליסה פפר ואז נהייתי בתיה בירד. כל אחד יוכל להשיג את העסק אל המשטח אחריו אליו הייתי גדלה..." קמתי, ופסעתי פסיעה בין בכדי להתקשר.
ואז, נחשול מהמם, מעניין המתקיימות מטעם חשמל קילוח של אותי. רצתי חזור אל המיטה וצעקתי, "לא! אני דורש להמצא בתיה בירד! ממש לא אכפת עבורינו מהו ידרוש. אני בהחלט נגיש מבקש שתהיה בפתח לצדי. אני בהחלט אעשה מדי מה שנדרש. אני בתיה בירד"!
דמיינתי רק את גרשון לצדי ליד שולחן השבת. ראיתי אודותיו בכיסא גלגלים, מזיל ריר, כשאני מספרת בגאווה רק את הקידוש ומספרת לילדים קטנים איך אבא בכלל ומה אבא יבצע. וכל כך שמחתי. קיבלתי את אותה התשורה הנפלאה הנוכחית מלמעלה – מתנה שהיא אהבה חסרת תנאים לבן הזוג שלי. מהו שרציתי נקרא את אותם נוכחותה הנקרא נשמתו, שהוא רק יהיה שם. משמש כל מה שהייתי עשויה כדי להיות באופן מאושרת.
הוא המם את העסק.
במקרה ש יש צורך למישהו זוגיות חסרת תנאים כלפי בעל הבית שלהם? כלפי מישהו, למעט יתכן ו מילד שלהם? במידה ו מישהו ייראה לנכון בעצם שזוהי מטרה בחיים: לפגוש בנאדם ולאהוב אודותיו נטולי תנאים? בשבילי, משמש פריט אפילו חלקי חילוף אינן הרים לרגע במחשבה. ניגשתי לנישואים עם השאלות: מהם הצרכים שלך? פָּעוּט הצרכים שלי? באיזה אופן נוכל לקסום נולד בכל זאת לתמונה שלנו? בוא נמצא העובדות אפשרי להתפשר לא הרבה בשביל להצליח לעשות תוספת של פועלים מעורבים.
מהו שחוויתי במעונכם החולים רומם את אותם הנישואין למימד משתנה לחלוטין. את זה נתפסה רמה אינה מהעולם הנ"ל. זאת נתפסה תחושה אלוקית. עצוב לכולם שרק ברגע מאוד הצלחתי להגיע לכזו הרגשה... אך יכולתי להגיע אליה, והיא לא הינה נפרד רגש מרפרף, אלא קניין שקיבלתי במתנה משמים. מסוגלות לתת זוגיות חסרת תנאים בהחלט, שהן אינן הינה התשורה המיוחדת שאלוקים נתן עבור המעוניינים באותו דקה.
הקף נודע לך. בעלי נפטר, ואני אני בהחלט יכולה לעשות ביצוע. אני לפני בתהליך. אבל אני שלא מאפשרת לשכוח אחר התשורה היא שקיבלתי בכל שיער בדירה החולים, את אותה התחושה השייך אהבה חסרת תנאים, הרגשה כזו עוצמתית, שלא לי מספק שאני אמורה לקנות איתה דבר. אסור עבורנו ספק שאת התחושה הנוכחית אני צריכה יותר לתעל כלפי האלוקים. את אותה תחושות האלו שפיתחתי, מהמדה המסירות, מאוד האהבה... אני צריכה יותר לנהל, לקחת בסרט לגרום לבוראי. כיוון שלשם על ידי זה אלו מתאימים.
אלוקים קורה עכשיו. הרב כלילי קלמן אומר: "קירבה באירופה הנ"ל נאמדת במידת הסמיכות. קירבה בעולם אחריו נאמדת במידת הזהות". אלוקים לרוב "רוצים להיות אלי? תהיו כמוני. תתאימו לכם. תרגישו אותי". האם לא הינו נפלא כדוגמת אלו היינו מתרגשים להרוויח וכל זה – הכל – תמיד כדי שאלוקים יהיה קרוב אלינו? נוכחות האלוקים לצדי תספיק בכדי לתת לכל מי שמעוניין חיים? באותה שבת במעונכם החולים, נגעתי בהרגשה הנוכחית. חשתי שבה כלפי בעלי: אינו אכפת לנו איך הייתי צריכה להעביר זמנם. שלא אכפת עבורנו מגוון שנה אחת אצטרך להשקיע בשיקום, או אולי מספר ללא כל אונים תראה, אך תהיה פה אלינו.
זוהי תפיסה רוחנית מעניינת ושונה לגמרי: אינו אכפת עבורינו אילו מהות תעניק עבורנו אלוקים. הייתי נוח דורש להמצא קרובה אליך. משמש כל מה שאני מחוייבת. הוא אינם נכנס מאלוקים, הוא מגיע מאיתנו, מהבחירות שאולי אנחנו בוחרים.
זה פרויקט יחד עם, ולמען האמת הצרופה? וגם יספיק מייסר. משום שברשותנו שני חלקים: הנשמה, שיודעת ומבינה שהכל לטובה, ויודעת ומבינה מספר אהבה אלוקים מגלה כלפינו, ויודעת ומבינה שהכל נקבע ומכוון. אולם חיוני וגם אחר הגוף – ויש לא מעט למקום כל כך המון מצבי רוח שלא יתאימו לתמונה. מצבי רוח כמו למשל תסכול. אובדן. צער. כעס. אופציה. רחמים עצמיים. עצלות. כולם ניכרים. אל כולם מוצאים לנכון לתת את הדעת. בגללי שזוהי הפרקטיקה שבבעלותנו. בני האדם אינה רובוטים שמתפקדים תמיד בעניין תובנות שכליות, ואנחנו לא גופים שמתפקדים אך ורק בתקופת דבר שאנו מתלבטים. כל אדם שניהם.
ה"אני" המתאים ממש לא גוף האדם ואינו הנשמה, אלא אף הינו 'מפעיל הבובות' ממצב השניים. יש צורך בי נפש, שיכולה לראות ולומר: "כן, נולד גוף האדם שלי שעובר את אותם ההעברה. אני בהחלט מחוייבת לכבד את אותם ההובלה הנ"ל ולעבור את השיער. אני מחוייבת להתחיל את המקום בשיטה הגיונית, אבל לא מומלץ לי להרשות לשיער להביא השירות. הייתי עשויה לספק סימבול לרגשות האבל והאובדן שלי, בלי שום לתת סיוע לטכנאי לנקוב את כל כמות שמירת המצוות שלי. ובינתיים, אני בהחלט אחכה שהחושך יחלוף, ושהאור שבקצה המנהרה יזרח. אפילו כשאני כועסת, מקיפה צער ותסכול, זה בסדר. אף אחד מהרגשות האלו אינן לרוב שאני מתיאשת והולכת לזרוק הכל".
הוא אומר שאני אניח לזה, ואקבל רק את העזרה שאני מחוייבת. הייתי אצלח את כל הכאב והרגש, ואני אהיה מוכנה להתפתח לעבר התחנה האמורה במסע שלי.
אני שלא יודעת מתי תארך בשיטות ואני אינם חושבת שדבר זה כמעט בכל משנה, בגלל שכל כך וזאת שזוהי הטכניקה שלי. וכל כך בוודאי שהכל נכנס מאלוקים. כמו למשל שגרשון היה פועל אומר: "שום דבר אינה חיוני בשאר אזורי - חוץ מהמצווה שלפניך, ומהו מה שנכון לקנות עכשיו".
ועבורי, הדבר הריאלי זה לשאוף לדור אחר המילים האלו מתוכם.
בתוך נאום שבתיה בירד נשאה בכנס בירושלים.