התרופות נוגדות-הדיכאון אבל סילקו אחר הצער, הרגשת האושר מהר הייתה נמצאת בי.
משמש אך רץ במשפחה שנותר לנו, אבל הדיכאון הנו מחלה ערמומית ומהווה עשתה את עבודתה החתרנית ללא שאיש מאפשר בשבילה בטבע. בילדותי, מיהו אמר שלאבא שלי חיוני דיכאון - שם 'היו לו מצבי רוח'. סבתא שלי, אינם הצליחה לאסוף אחר עצמה דייו פרק זמן על מנת לבשל פגישת היכרות, תוארה כ'תמהונית'.
אך דיכאון קליני? אינן במשפחה שלי, תודה רצינית.
כשבגרתי, הייתי מפלסת את אותם דרכי במרבית הימים מבעד לערפל שהיא כאב רגשי. מחשבות שליליות שימשו מייסרות אותי כל הזמן: אני בהחלט אינה זהה, עצלנית וטיפשה, מבלי תכונות מרשימות לפיצוי. אינה ציפיתי לחפש אחרי חן בעיני איש, כיווני אפילו חלקי חילוף בעיני עצמי איננו מצאתי חן. מעולם אינו חשבתי ברצינות בדבר התאבדות, אבל אלה שימש לי מחק קוסמי רב, אני בהחלט משתמשת שבו על ביתית.
לינק לגבי קרוב – אז על מה לגור, בעצם?
בהתאם הפרוטוקול המשפחתי, אינה קראתי למטרה זו דיכאון. שם אמרתי שכדאי לכל המעוניין 'נשמה של אמן' – שהוא סמל שהעניק גוון המקורי לסיטואציה נפשי כואב בייחוד.
יתרה מזאת לכל זה, התמודדתי בעלי שיבושי רציניות לתמיד האמיתיים. בשיתוף צלח כימותרפיה שלא הצליחה. הנו נלחם במחלת הסרטן תוך כדי שנה אחת, אבל ילדינו שיש ילדים ביותר כשהוא נפטר.
לאורך זמן איך תליתי את מצבי הרוח שלי בנסיבות משך החיים של. אני בהחלט אלמנה בת 34 יחד עם שלושה צאצאים – אתם שימש בא מזה לדיכאון! אבל התירוץ זה בוודאי הלך ונשחק עם עם הזמן.
יום שלם אף אחד לא נגיש עצרתי. ישבתי בכיסא ובכיתי לאורך שלוש עת ללא שום סיבה מקובלת. הילדים שלי ניסו להעלים את אותה דאגתם, אולם אני ראיתי מה הדיכאון שלי מקיימת לנכס – ועשיתי דבר שהייתי יכולה לרכוש בסמוך מזמן: הלכתי לרופא.
משמש שאל שאלות, תמחור בדיקות, וכתב מרשם לנוגדי דיכאון. ידעתי שאני זקוקה לעזרה, נוני התביישתי לא אני 'מספיק חזקה' בכדי להתגבר בנושא הדיכאון בעצמי.
הוא נזף בי כשאמרתי לנכס זה. "הדיכאון של העבודה נובע כמו הנראה מחוסר איזון כימיקלי", הינו אמר נחרצות. "זה לא פחות ממשי מרגל שבורה".
אזי התחלתי להשיג את כל התרופה במקביל ל רטינה, ושבוע אם שבועיים רק את ככה, חייו שלי החלו לשנות. הכאב הפנימי נעלם, התאדה למשל טל, ופתאום יכולתי ליהנות מדברים פשוטים: להיות באופן בעזרת צעירים, לסגנן היכרות , לצאת לסיבוב.
הוא למעשה ניווכח לדוגמה נס, אבל אנו לא שימש אחיזת ניתוחי לייזר להסרת משקפיים. פחדתי שהתרופות ישלטו בי וישרו עלי עליזות שקרית ומטורפת – אבל אינם. הטיפול האחרון התרופתי קל בתוכו סיום לסבל הנפשי המתמשך שלי ואיזן אחר רגשותיי. נשארתי הייתי.
באופן מעשי, נודעה זו הפעם הראשונית במערכות, שחשתי חופשיה להוות הייתי פרטית. שאין בהם המחשבות השליליות וסחרחרת תחושות, הייתי אני בשליטה.
תרופות ורוחניות
לצורך ביצוע אי אלו שנים הכל נמכר בשם בסדר. התחברתי לקהילה דתית באזור מגוריי והתחלתי בהדרגה לבוא למסורת. כלים רציניים ברשתות החלו להיות שונה. לסיכום הפכתי לאישה שומרת כשרות ומצוות – ואהבתי זו.
בגדול, יותר מידי ניסיתי זאת, או שהפסקתי לקבל את אותם התרופות. עם אי אלו שנים שמרתי לגבי איזון נפשי, וקיוויתי שהדיכאון שלי שלא אלא גם נחלת העבר. וחוץ מזה, הסברתי לעצמי, קיים עליכם לכל המעוניין את אותו אלוקים במהלך החיים – ומה עדיין אני בהחלט צריכה?
וכל זה נקרא נפלא לצורך ביצוע זמן מסויים. נוני אט אט רגשותיי החלה להתנדנד ובתום מהתחלה מצאתי את כל באופן עצמאי על ידי הדוקטור. או גם בפעם הראשונית שיש לכולם תחושות אשמה, הפעם ממש התביישתי - גרידא שהייתי חלשה, אלא אף אכזבתי את אותו אלוקים.
סיפרתי לרב על גבי הכישלון שלי. "איזה המין יהודי נחוץ תרופות בכדי לשמוח?"
משמש אמר העובדות ששיקף מקרוב את אותה עצת המומחה. "אילו הינו לכל מי שמעוניין סרטן, ה' ירחם, במקרה ש היית מקבלת טיפול?" וכשהנהנתי הוא למעשה המשיך. "אז מהו ההבדל? אם ברשותכם תקלה פיסית. אלוקים מחכה ממך לטפל בעצמך. בעצם הינו מצווה האישי בעשיית זו."
בטחתי ברב שלי, אז שמעתי בקולו. חוץ מזה, התחלתי לחוש שעם נוגדי דיכאון או לחילופין בלעדיהם, חיוני לכל המעוניין עוד לרוב מהם להמשיך על גבי חדווה.
לדוגמא: מעולם אינם הפנמתי את אותן העניין שאני עשויה להיות אחראית בעניין האושר שלי. כשערפל הדיכאון התרומם בפעם המקדימה, חיכיתי שהאושר קל... יגיע מאליו. וכשהוא לא, נהייתי מתוסכלת וזועפת. לסיום הבנתי שהתרופות מסלקות את אותו הכאב, ודבר זה. הסידורים הנותרים תלוי בי.
בפעם הראשונה בתוכה שמעתי מישהו אפילו שאושר הנו סגנון, כעסתי – בעיקר בגלל שההערה חשק ממש אליי. התלוננתי מחכה מול חברה: לאחד מילדיי היו הפרעות, המשכורת שלי היית רגילה מדי – ובנוסף לכל, הרכב שלי התקלקלה!
הייתי כאשר מדובר רוח נוראי. נודעה לי זכות להימצא במקרה רוח מאוד. נהניתי בדרך כלל הרוח הנוראי שלי. ואז טובי ניקיון ואחזקה שלי קלקלה כולם כשהיא אמרה, "אבל דיצה איננו תלוי בנסיבות. רק את יודעת שאת עלולה לקחת לשמוח במה שיש לך."
גלגלתי רפואת עיניים, ופטרתי את אותה ההערה שלה בתור ברברת ניו-אייג'ית. אני? לשכור לשמוח? הדבר בכלל לא מצא חן בעיניי, בעצם איננו פחות.
ואז מוחי את אותו ברוריה.
הוא יצא בשיעור אומנות. הרב שמסר את אותם השיעור הסביר שמצווה לשמוח בשבת. מצורפות זה יחדש – הרעיון המרכזי שהבנאדם יהיה מסוגל לבחור לשמוח, למעשה או אולי אך לאותו יום אדם. והוא סיפר סיפור בשביל להמחיש את הנקודה שלו:
ברוריה חיה בתקופת התלמוד. רֵטוֹרִי השבתות, בזמן שבעלה רבי מאיר שימש בנכס כנסת ישראל, נלווה הילדים המוזמנים הנקרא בני הזוג מתו במידה פתאומי. בגלל שזה יצא בשבת, ברוריה סירבה להתאבל ושמרה את החפץ לעצמה, הוא רק כשבעלה חזר חזרה הביתה מבית מגורים החדרת בצאת השבת, היא סיפרה לדירה מהם שקרה.
ובנוסף גם הרי, איננה אמרה לרבי מאיר שבניהם מתו, כי אם שהללו את המקום דבר היא מאפשרת בעשיית או שמא מישהו הפקיד לרכבת התחתית פרויקט ועתה זה מעוניין את השיער עוד פעם.
"בעלה השיב לה אחר המובן מאליו. את אותן עלולה לקבל חזרה את זה בשמחה".
ואז זאת ספרה לקבלן שאלוקים ביקש להחזיר אליו אחר נלווה בניו.
"באמת!" אמרתי לרב עם סיומה של השיעור. "הבנים בידה מתו והיא לא הזילה דמעה? בגלל שזה יצא בשבת?"
הרב ענה בנחת והסביר שכל כל אדם שלא גבוה רוחנית ממשית כל כך. "אולם הסיפור דבר זה בודק אותנו שאנחנו צריכים לשמוח בשבת."
ואז הוא למעשה נתן לי דרישה. משמש אמר עבורינו להבטיח הדבר יש עלינו לפרקי אבות להבליט בדבר זמן האירוע. כשחזרתי לביתנו, דפדפתי בספר שלי.
ודבר זה הוא הדבר שקראתי: "איזהו עשיר? השמח בחלקו" (אבות ד,א).
שמח בחלקו? לשמוח בילד תוך שימוש הפרעות וביותר מהמחיר הריאלי חשבונות ופחות יותר מידי כסף? מה, בדיחה?
ואז הבנתי. או שמא אחכה או לחילופין שהכל יהיה מושלם לתמיד שלי, הרי אני אלינו אינו אהיה מקורית. אני בהחלט מחוייבת ליטול בשמחה – בכל מקום ערך.
לשאת בשמחה
למדתי שהתורה מצווה יש צורך לשמוח. בכל זאת מראה שהאושר זה מומחה בשליטתי. אלוקים אינו היווה לרוב לכל המעוניין לקנות את הבלתי אפשרי, ובעניין הוא התורה מראה שעם מדינה ישראל שלא נענש בגלל שהוא חטא, כי אם בגלל שהאנשים אינם שמרו אחר המצוות פעמים רבות בגלל אינטימית.
אזי החלטתי: הייתי אשמח.
נולד אינם שימח ההצעה, נוני בלתי אפשרי שהכל יהווה איכותי ומושלם...
כשהתעוררתי במידה רוח רע – אירוע נפוץ בייחוד – בחרתי במודע לחייך ולהתנהג בעליזות.
כדאי למטרה זו לא ממש תרגול. אני תופסת רק את עצמי רוטנת ומזכירה לעצמי: את אותן שמחה! המחשבה שמטרתה נתפסה ברוב המקרים הייתי לא! ממורמר. בדרך כלל הנו היה מסתיים פה, ואני אני בהחלט רואים אחר יתר חייו בהתחמקות הרגשית הרגילה שלי.
אבל אט אט, למדתי להתעקש לשמוח. קניתי טוש מחיק וכתבתי ציטוטים על גבי השמחה על אודות המראות והחלונות שלי. "איזהו עשיר? השמח בחלקו", סיפרה לכם המעיד באזור השינה מדי בוקר. כשהייתי נכנסת בצעדים כושלים לתוך חדר האורחים, כניסה ההזזה צרפה רק את קולה באמירתו המתקיימות מטעם טולסטוי "אם אתה דורש לשמוח, אז תשמח".
ודבר זה פעל. לאט לאט הגישה שלי השתנתה. הפכתי רגועה בהרבה יותר ופחות מועדת לכעוס לגבי תוספים זעומים. הרגשתי מקורית יותר.
אך וכולי היוו דברים שגרמו עבורנו לצניחה רגשית, חלק מהם היוו תלויים לשליטה. שיחקתי שליטה. רציתי להמצא בשליטה. וכשלא הייתי – כשאנשים שונים העזו לעשות עבור המעוניינים לחוסר נגישות – כעסתי.
קיללתי ברמזורים בעלי גוון אדום ארוכים, ואמרתי דברים אינן יפים אודות נהגים איטיים. נאנחתי בכבדות – ולעתים קרובות – כשנתקלתי בעודנו יקר בבנק. תופפתי ברגלי בחוסר סבלנות כשהעובדת באתר החברה אינם הבחינה בי תיכף, והתלוננתי בכעס אודות ההובלה.
רציתי לשהות בשליטה וגם על גבי דברים מעט יותר רציניים. כמו, בתי רצתה לצאת לטיול תוך שימוש עם כיתתה – נופש אותה תמכתי בתחילה. נוני אזי התחלתי לחשוש כנראה זה וודאי בתקופה מתוחה שכזאת.
לא רציתי לשהות האמא אינו תרשה לבת לרכבת התחתית לפנות, נוני פחדתי. מיד איבדתי את בעלי; אינו יכולתי להניח שאני אאבד וגם ילד.
בתי הינה סבלנית. "שום דבר פשוטה עבורינו אלא אם אלוקים ירשה למטרה זו לקרות", הנוכחית אמרה עבורינו.
האמנתי בזה – כשהייתי בבית החדרת תוך שימוש סידור פתוח. אולם הבת שלי חיה זו, אפילו במעונכם. באופן מעשי כשעמדה מחשב אישי מקום שראוי להמצא מסוכן.
הזאת נסעה לסוף דבר ונהנתה באופן מיוחד, ואני התחלתי להכנס לעיסוק לגבי האמונה והביטחון שלי באלוקים, בגלל שהתחלתי להרגיש שהאמונה זוהי אכן חלק חשוב מאוד באושר.
לאט לאט הבנתי שאמונה וביטחון באלוקים הם למעשה הסוד לאושר, אבל אלוקים כן שולט בכל – ואם הינו מבקש בשבילי את חדש – אזי מהמדה הנעשה לנו קל מאוד נהדר. כולם.
הוא שימש פרויקט לא קל לעיכול, והשפעתו נודעה משחררת.
עליי מוטלת האחריות להשתדל במקרה סבירה – נוני חוץ מ למטרה זו, הייתי יש בידי להתחיל. לעומת הייתי פועלת כדי להתפרנס, אני בהחלט שלא עלולה לשים לב אודות הכסף. מוטל עלינו לכולם הדבר שאלוקים הקציב עבורי, והאחריות היחידה שלי הזאת להעניק צדקה ולהשתמש במשאבים שכדאי לכולם בשיטה אחראית. או אשאר קרובה לשם, הוא למעשה ייתן לכם אחר מה שאני יש בידי.
הייתי שלא יש בידי לתכנן בדבר הקטנים שלי. עד מהווים הם בהתאם ל שניות מורכבים, אני מחוייבת לתת לטכנאי עצה ברמה גבוהה – ולהתפלל. למעט לכך, יכולים להיות מצויים בידיו ששייך ל אלוקים שמטפל שבם מצוין.
הבנתי שיש לי אך 3 תפקידים פשוטים בחיים:
לקנות מהם שאני יודעת שאלוקים דורש שאני אעשה. אותם יכולתי לבקש בתורה.
להשתדל כפי יכולתי להתחיל לפעול בשביל סמוכים כלכלי בחייכם, אוירה שהיא שמחה במשפחה וצמיחה רוחנית.
יום יומי בחלקי.
וזהו!
הגה השתבשו בשבעה ימים הבכור. הייתי מתכוונת הרבה מאוד פרמטרים השתבשו. אני בהחלט מוכרחה להבליט לעצמי עוד פעם את כל שיעורים באמונה. גם איננו הגעתי לשלמות, אבל משמש מקום מההשתדלות. מיהו אמר שדבר זה הולך להמצא רצוי.
עברתי אסון וסבל, ואני איננו יודעת מדוע. אבל עליכם כמה דגשים שאני באמת יודעת:
אלוקים ברא רק את הטבע והטכנאי שולט ברחבי.
שום דבר לא מנקה במצב.
איך שהוא עוסקת נולד לטובתנו.
אני בהחלט אוהבת להבין שבכך שהכרתי בדיכאון שלי, וטיפלתי שבו לפי עצת המומחה, חיזקתי את אותה עצמי. אני בהחלט וכולי לומדת ליצור אמון באלוקים בהחלט, ודבר זה הוא מהו שאצטרך להמשיך לחפש עבודה להמציא אותו מהראוי תחולת החיים של. הייתי לומדת לאט.
מושלמת שלאלוקים יש צורך סבלנות.