חודש אדר בודק את הצרכנים להוקיר את יופיו המדהים מטעם הבריאה , אפילו על ידי האימה והתוהו שסביבנו.
אנחנו בטוחים שהשנה העברית מתחילה בתשרי, בראשם השנה. שלא אנו סמוכים שקיימות שתי כבישים שונות לחשב את אותן מבנה שבועי השנה. השיטה המוכרת בהרבה יותר הנוכחית זה שביצעו דרך הילל הזקן בתקופת התלמוד, ומתייחסת לחודשים בשמותיהם הבבליים - תשרי חשון ובעוד מקומות.
הצורה האחרת היא יחד עם זאת בה התורה עצמה קשורה אל החודשים. הטקסט המקראי אינן קובע שמות לחודשים, אלא מתייחס לשם כאל "החודש הראשון", "החודש השני" ואחרות. החודש הראשון בתורה זה ניסן, ובמרכזו נמצא חג הפסח, חג השחרור מעול שיעבוד מצרים. שבו האחר (המקובל בימינו) ניסן מופיע בוודאי כחודש השביעי.
נראה שליהודים עליכם כישרון מפואר לסבך דברים; אולם זו תוצאה חלופית המתקיימות מטעם בחינת כל מה שרצית לדעת לעומקו. ומאותה גישה בוחנת, נמצא שדבר מרשים מתבטא רק בשתי השיטות שבהן אנו בפיטר פן מונים את אותם הזמן:
תשרי הוא החודש שמסמל אחר בריאת כל אחד. לעסק, בני התמותה, זה בגלל משמעותי בהיסטוריה האנושית. כך, לנו תשרי הינו החודש ההתחלתי.
האלוקים, לחילופין, 'רואה' את הדברים מזווית שונה. באתר הזה שהוא מדבר לכל המעוניינים בתורתו, הופעת עם ארץ ישראל זו גם קודם ההיסטוריה שיש לה המשמעות. לכן, ניסן זה המרכזי בחודשי השנה.
מכאן אנשים יכולים לשבועיים אדר בו חל חג הפורים, החודש שקודם לניסן. מנקודת המבט המתקיימות מטעם התורה, אדר הנו החודש בעת האחרונה בלוח השנה העברי. חודש אדר מתואר כרגע החשוך באופן מיוחד במיטה – כיווני שבימי המן היינו קרובים מעט יותר מאי פעם להשמדה נקבעת. אילו הצליח המן, חס וחלילה, במזימתו, נעשה אורו ששייך ל ניסן, מאור השחרור, כָּבֶה; באמצעות נס הפורים, נעשה החושך מכיוון.
דגים ופוריות
אדר נתפס לשבועיים העברי עם המזל הטוב ביותר. בגדול, פורים הוא היום הכי מהנה לכולם ברחבי השנה. כמו למשל שאמרו חז"ל: "משנכנס אדר מרבין בשמחה". הדבר נהנה אדר במוניטין השמחה שלו?
סימן מזלו ששייך ל אדר משמש דגים. הדגים פוריים במיוחד, ומאותה בעיה צריכים להיות נחשבים כסמל לפריון, ולברכה במרבית. שורש המלה ברכה הוא ב-ר-ך. בגימטריה ב=2, ר=200, כ=20. מאוד 1 מהאותיות מסמלת את כל הריבוי ההתחלתי בסדרה המספרית שלהן (יחידות, עשרות ומאות). מהם שמלמד את הציבור שהברכה מקושרת לריבוי ולפוריות. ברכה את זה מיוצגת בחודש אדר. עם תום כל, או אולי מוטל עלינו רעיון מצויין, בשביל מה שלא תהיה ממנו עוד?
ההפך מברכה זה צמצום והגבלה. אדר הינו החודש בתוכה איים המן רק למזער את אותם קיומנו, אבל למחוק ציבור הצרכנים מכול וכל. לאלוקים לעומת זאת נודעה תכנית מתחלף.
לידתו ומותו מסוג איתן
מזמן חורבן מרחב המקדש ה-1, הוגלו היהודים לבבל, שנכבשה אחר זה באמצעות הממלכה הפרסית. האימפריה הזאת כללה לבסוף רק את כלל הבריאה הידוע, והכניסה את אותה יהודי הטבע לחלוטין, בכלל בה התגוררו, באתר השלטון הפרסי.
המן, ראש השרים המרושע מטעם פרס, הטיל גורל ועל פיו קבע זמן אותה יהפוך את אותם ממלכתו ל"יודנריין", נקייה מיהודים.
חודש המזל מסוג המן נהיה אדר. כשהבחין שדווקא חודש זה הרים בגורל, לכאורה במקרה, הוא למעשה מהנה לכולם - בגלל ש ז' באדר הינו מספר ימים פטירתו הנקרא דוד רבנו. משה נהיה היהודי האולטמטיבי; חז"ל חושבים שהינו שקול כנגד מהמחיר הריאלי בשיתוף ישראל – הראש ששולט ב"גוף" האומה, עוזר לה את אותם החזון, הביטוי והכיוון. כשהמן הבחין שהפור נפל בנושא חודש אדר, הוא ראה בזה אות לכך שתוכניתו להשמיד את כל מהם שבנה משה , מתוכננת כדי להצלחה.
אבל המן שלא יקח אחריות, שז' באדר נמכר בשם אפילו מספר ימים לידתו הנקרא חיים רבנו. ואכן, לבסוף, איכות החיים שהמן הגה שיהיה זה מספר ימים מותו הלאומי המתקיימות מטעם יחד מדינת ישראל, נהפך עבור יום לידתו המחודשת.
ענווה ודגים
לדגים, הסמל האסטרולוגי שהיא אדר, אנו צריכים מובן. הדגים מבלים את אותה החיים מתחת למים, שאין היא נראים לעין מי. חז"ל קובעים ש"אין הברכה שורה אך על מה שסמוי מתוך העין" ואין זה על מה שאפשר לספור ולמנות; הדבר הנובע מצביע על קשר הגומלין אחד מ צניעות לברכה.
משמעות שבעין מערבית, הרואה את אותה ה"תהילה" וה"הצלחה" כתאומים סיאמיים, ניווכח שצניעות זאת בעיקרם ההפך מברכה. נוני התורה מספרת שמחיר החשיפה – שלא ברכה. כלומר, הסיכונים שבפרסום העצמי – הוא דוקא להעצים לאדם נטולי פרטיות, שמעל למסכה שהוא עוטה בשביל להתחזות למישהו שאחרים מעוניינים שיש, באופן מעשי לא כדאי לקבלן שום לכלוך.
משה מתואר בתורה בעמידה בתור "העניו מכל אדם". הינו ישיר בצניעות, שהפכה להוות חותם מוטבע בזהות האומה היהודית. בני העם היהיודי עובד שיבחו והעדיפו צניעות וענווה לגבי פני גאווה. כך פירוש למה מזל דגים, סימנו מטעם חודש אדר, זה הסמל האחרון שבו השנה העברי.
חגיגת ניסים מוחבאים
היינו מחכים שהמגילה תהיה רחבה תיאורי ניסים מתבוסתו מטעם המן, תיאורים שיתנו את כל הקרדיט למחולל הניסים. נוני בעצם הינו לחלוטין יוצא דופן. באתר זה האלוקים אינה מוזכר בגדול בין במרבית העלילה. המגילה זוהי דיכוטומיה מופלאה, שבה הגיבור בפתח תמיד מאחורי הקלעים, ובכל זאת הוא למעשה הדמות החשובה בדרמה כולה.
מובן אינו אף אחד לא שקורא רק את המגילה יבחין בנוכחות האלוקית. עולם השעשעועים שהוא מתזמן מכוסים בשכבות מגוונות מסוג אקראיות-לכאורה, תחבולנות פוליטית, תירוצים ותוצאות מן הטבע וסוגים נוספים. חז"ל מתייחסים להתרחשויות חומרי הדברה כאל "נס נסתר"; כלומר: כל אדם רשאים להבין בפועל הרב-שכבתית הנגללת מולנו – או לחילופין, באותה כמותם של וגם להיות להתעלם מהדירה החדשה וליחס כל במקביל ל המקרה.
פרויקט הוא מעורר שאלה חשובה: אודות מה האלוקים מסתיר רק את נוכחותו בו זמנית? על מה שלא להציל רק את בני העם היהודי במופע מרהיב מסוג ברקים ורעמים, שיתאים להפקת סרט מעניין לא פחות מ"עשרת הדברות"?
בכדי להחזיר אודות השאלה הזו, אנשים חובה קודם כל לשאול שהללו יותר מכך בסיסית: למה אמא אדמה כל וגם, כל מלא בסתירות לכאורה? באירופה עליכם סדר מובנה ויופי מהמם, נוני אותם, עלינו במדינה יותר מידי המון אימה, תוהו-ובוהו, רוע וכאב. מדוע?
הדבר הזאת, שעלינו ליטול להעמיק ולהכיר בשני הקטבים השייך המציאות. .
הגישה היהודית היא, ולהיות שתוהו וסדר נערכים למעשה באותו זמן, ושלכל אחד מהם מוטל עלינו מטלה. אנו בפיטר פן יכולים לעמוד באתגרים שהצד הקשה השייך חייהם מנפיק מולנו, ולבחור השראה ביופי ובשמחה שאולי אנו רואים - באותה חיוביות, ובעיניים פקוחות לרווחה. לרוב מספר פעמים האל פותח לזמן קצר אחר השערים, במידה שתספיק להעניק לכם את אותן המידע שהינו יהיה בו ויסייע לכל אחד כשהמצב מקבל אופי ללא תקווה. האינפורמציה הוא: "אני נמצא עכשיו, לדוגמא שהייתי תמיד, ואני פועל אהיה כאן בשבילכם. גרידא למקרה הים נקרע או אולי במקרה ש אני מכה בשונאיכם, אך כמעט בכל משך שאתה בוחרים שיש ההצעה."
ודבר זה הוא המידע הבסיסי של פורים. האופציה של החברה שלנו לתכנן שיש רק את האלוקים בתוך ההסתר, בתוך ההעלם והחושך – וזו דרישה המשמעותית במיוחד שנוכל בעשיית במהלך החיים.