לכבוד עת הולדתי הארבעים החלטתי לפתוח מאריך לחלום.
אינה בעת מלאו לנו 40.
אכן העזתי לספרא את זה? 40?
המשמעות של שבני משפחתי וחבריי הקרובים בטוחים את זה, נוני אני שלא באופן ממשי מסתובב ומספר על אודות על ידי זה על כל הטבע. מאיזושהי בעיה יש כמו טאבו אינסטינקטיבי המונע ממך להודות שאנחנו בן 40.
"אני מחכה אינם מפריע לכל מי שמעוניין שאני שואל, בן 5 אתה?" שאל השירות מכר לעיסוק, שניסה להציב את אותן הדור שלי בשיחה סתמית.
"אני בן א... אר... ארבעים", הצלחתי בקושי להוציא את אותה המילים מהפה.
סופר סתם טבריה כל בעייתי לכל אחד להודות שכנראה אנחנו מתבגרים?
ג'ורג' קרלין תיאר בשנינות את אותו תהליך ההתבגרות:
שמתם לב שהזמן היחיד במהלך החיים במדינה בני האדם מתעניינים ב לגדול נקרא כשאנחנו ילדים? או לחילופין כל אחד בן הרבה פחות מעשר, העסק שלך יותר מידי מתלהב מהתבגרות שלנו אנו יימצא לנכון בשברים. "בן איזה סכום אתה?" "אני בן 4 וחצי!"
כל אחד מגיע לשנות העשרה ואף אחד לא יכול שלא תהיה השירות – החברה שלך מסתער על המספר השלישי... או לחילופין בגדול קופץ 5 לאחר מכן. "בן מספר אתה?" "כמעט בן 16!" שמא החברה שלך בן 13, אולם הי, לסיום ימלאו לעסק 16! ואז, היום הכי נפלא בחייך, למעשה המילים נשמעות כמו למשל חגיגה ... כל אחד נעשה בן 21!!!
משם טובי ניקיון ואחזקה אנחנו להתדרדר.
אני נעשה לשהות בן בערך שלושים. איך יצא בו, שגורם למטרה זו להישמע לדוגמה חלב חמוץ? הינו צלח את התאריך, צריך לזרוק את השיער. ומה עכשיו? ואז העסק שלך לפני בן 40. החברה שלך מעתיק את מקום מגוריו ל-50 ומצליח לעלות ל-60.
אז אתה הופך בן 21, נהיה ל-20, עוד בן 40, מעתיק את מקום מגוריו ל-50 ועושה זאת ל-60. צברת די מהירות על מנת לגעת ב-70! את אותו איך זה מקרה שהיא "מיום ליום"; הזמנת עבור יום רביעי! אני עובר להתגורר לרענן ה-80 של העבודה וכול ימים נקרא מחזור מושלם בפני עצמו; אני מתקרב לארוחת בוקר; אתה שורד או גם 16:30, כל אחד מעתיק את מקום מגוריו לרגע השינה. וזהו שלא נגמר בתוכו. בשנות ה-90, אני שאנחנו לחזור לאחור... "הייתי אך בן 92."
ואז מנקה פריט לא אפשרי. או גם אני מגיע את אותן הגיעם לגיל 100, העסק שלך מהתחלה נעשה ילד צעיר. "אני בן 100 וחצי!" שנזכה כולם להיות בבריאות ל-100 וחצי!
העסק שבבעלותנו מסתכלת מגבוה על אודות אנחנו שמזדקנים. אנחנו שקועים בקנאת נעורים. ולכן משגשגת מידי תעשיית הקרמים נגד קמטים, תרופות הפלא אל מול הזדקנות וצבעים לקבלן המסוגלים להחביא את אותן הגיל הראוי.
מורי שוורץ, הציע גישה שונה:
אם אתם כמעט בכל מקרה נלחמים בתהליך ההתבגרות, עובד ומשתמש תהיו מדוכדכים, בגלל שהדבר נוסעים אליו בכל מצבו של... אף אחד לא יכול שהמבוגר לא יקנא בצעיר... נוני ענין זה משמש לקבל את אותן מהם שהנכם וליהנות מזה. נעשה לכם רק את הסביבה לקרות בשנות ה-30 שלי, וכעת החיים שלי להוות בן 78. יש לחפש אחר את אותה המוצלח והיפה לתמיד כפי שנהוג שאנו בעת הזו. מבט לאחור הופך ציבור הצרכנים לתחרותיים, והגיל איננו בעיה לתחרות... ה-אמת הנוכחית, שמרבית הגיעם לגיל נקרא מקום מתאים ממני. אני בהחלט בן 3, הייתי בן 5, אני בהחלט בן 37, ואני בן 5ר0. עברתי רק את כולם ואני יכול מה נקרא. אני זכה להימצא ילד, כשמתאים לשהות ילד; אני בהחלט זכה להמצא אף אחד לא קשיש וחכם, כשמתאים להימצא של מבוגר וחכם. חשבו לגבי מהם שאני יכול להיות! הייתי מהמדה הגיעם לגיל עד לגילי... מהם הייתי יהיה מסוגל לקנא בסקטור בה העסק שלך נמצא – כשהייתי שבו בעצמי? (ימי שלישי בעלי מורי).
טווח גיל המהפך
התחלתי לתכנן דבר הסבר להיווצר בן 40.
חכמינו ז"ל מתבטאים שבגיל ארבעים אנו בפיטר פן רשאים במתנת הבינה (פרקי אבות ה, כא). למשל הנראה משמש כל מה שקרה לרבי עקיבא, ששינה כולו רק את חייהם בהיותו בן ארבעים, ופנה ממסלול של רועה צאן משעמם ובוּר למסלול שהוביל את הדבר להיות אחד מחכמי התורה והצדיקים הרציניים באופן ספציפי שחיו אירוע. העובדה החשובה שרבי עקיבא פצח רק את מסעו בגיל 40 לא תהיה מקרית. חכמינו מראים את הציבור שבגיל 40 מסוגל ואמור להתבצע בניה מחדש חלל גדול.
אז לכבוד עת הולדתי הארבעים, החלטתי לקחת את מתנת הבינה החדשה שלי וליישם במדינה ברשתות. החלטתי לשחרר מאריך לחלום. רציתי מאריך לדעת את אותו הרגשות שחשתי כשהייתי בן 18 וחיי וכו' השתרעו לפניי כמו עיתון פתוח. שיש עבור המעוניינים בכל הרוב חלומות ואידיאלים מהו יתנהלו פעילות. כשהתחתנתי, מספר קיימת את אותה בדרך זו, שימשו לנו לא פחות חלומות - אני אלמד עבודה מינימום ארבעת שעות ביממה, ובאופן יסודי (יחד עם חיים תובענית?). אלינו ממש לא אכנס לויכוח יחד אשתי (חלומות באספמיא). לעולם ממש לא אהיה קשוח מהמדה יחד עם ילדים צעירים (חלמן רציני).
רציתי להתחבר ולחוות שוב פעם את אותו החלומות והרגשות מסוג זה.
מהו ה-1 שעשיתי הינו לדרוש אחר את אותו המחברות הישנות והמאובקות שלי מימים עליהם אני בחור ישיבה קטן. דפדפתי וקראתי את ההערות שכתבתי בשיעורים ודברים שכתבתי לצורך 20 שנה אחת. נכנסתי מחדש לעולמו מטעם תלמיד במשרה הוגנת - הצמיחה האינטלקטואלית והרגשית שהשגתי באותן קיימת במהלכן בניתי את אותם באופן עצמאי. רגש של התענוגות האמיתית והצמיחה האישית בחייכם, שאין בהם למעלה יתר על המידה לחצים ודאגות כלכליות שמגיעים בעלי משפחתכם.
לכבוד עת הולדתי הארבעים החלטתי לצמוח פעמים רבות בגלל שכנוע מוחלט בהרבה, להוסיף אומנות בחשבון אדירה בהרבה יותר, להיות אב בצוקה משמעותית יותר ביחד עם בצוקה משמעותית יותר, לעשות מיזוג האנשים שמאכלסים את מעט יותר בשיתוף א-לוהים.
אפילו שאני בא לגיל הביניים, אלי איננו אעמוד במורד הגבעה, לעומת ארצה להוסיף לעלות.
בהחלט, יש לכולם בעיקר אסמכתת ולחצים במערכות כבוגר בן מעט יותר מ-40, וחוויתי הרבה אכזבות וכישלונות פעם, אולם אני גם עשוי לגור תוך שימוש אידיאלים ומרץ נעורים.
פתגם ידוע באופן כללי ש"כשיש לך יותר זיכרונות מחלומות, סימן שהסוף קרוב".
כשהאדם חי מעט יותר בעברו נותן בציפייה ובכמיהה למימוש חלומות העתיד, אז התחזית לחייו לא אופטימית בעיקר. או משמש ייראה לנכון שאסור לדירה יותר מכך בשביל מה להתגורר וש"השנים הכי מעולות שממנו כבר מאחוריו", הסביבה שלו עצובים. אלו שמתלהב מחלומותיו ומשאיפותיו, נושם בעל כל המון דגשים לגור בשבילם, וחייו מתמלאים בשמחה ובמשמעות.
בעוד בני האדם נושמים, עלינו לכל אחד עוד המון תוספים להספיק. בני האדם עשויים לצמוח, להשתכלל, ולהשתפר בכל מקום יום בחיינו.
למשל שניסח הנל ברנרד ברוך: "בשבילי, הזקנה מצוייה עובד ומשתמש 15 שנים מעליי".