למה בכל בעייתי לעסק לקרות בכוחות עצמינו ובשקט דווקא שיש להן עצמנו?
צעדתי בנושא שביל מקסים לפי הים. השמש החמה זרחה, המים שיש תכולים והגלים התנפצו לגבי הסלעים. הלכתי והלכתי והלכתי והמון מחשבות התרוצצו לנו בראש, כשהבולטת ביניהן הייתה: "הלוואי שהיה אלינו נגן mp3".
הסופר בעל הדירה אוסקר ווילד הביא לפרסום ש"אני איני נוסעת לדרך ללא יומני. אתר מסילת-הברזל אנו אמורים לחומר-קריאה שערורייתי". נבדל גמור אל עורך הדין, המחשבות שלי אינה מעוררות כל כך. הן התבוססו בדאגות ובחסרונות שלי, ואני מאוד השתוקקתי לאיזה נגן שיאפשר עבורנו לחסום אותן. הייתי לא צריכה להיות מלווה לשמוע אך ורק מנגינות, אני משעשעת אף להאזין לרדיו או שמא בעצם לשיעור אומנות מיוחדת. כולם שיחסוך ממני רק את הנחיצות ולשמוע לעצמי.
פריט נמצא אינה בסדר. ההיסטוריה שנותר לנו מלאה בסיפורים על אודות צדיקים שבילו מקום ניכר מחייהם ללא עזרה – בהגות ובטיפוח הקשר שאיתם עם הבורא. רבים ושונים ממנהיגנו הדגולים היו רועי צאן, שבילו עת ארוכות בכוחות עצמם ועסקו בתיקון האישיות שלהם ושמירה על גבי הצאן.
מהו איננו בסדר איתי? מהו שבטוח, בני האדם מיד מתאימים לתופעה. אנו רגילים לעמוד בארון הפגזת רעיון, עדכניות, מיילים... כל אחד מותאמים לקרות בכוחות עצמם. אנחנו אינם סמוכים מה לעשות הזמן שברשותנו. מקבל אופי לכם שאם בני האדם ממש לא עסוקים הרי סימן שמשהו אינה בסדר. אנחנו שלא סמוכים הדבר לנצל אחר ההזדמנות הזאת (מנהל מחנה חופשה באוויר ללא קליטה סיפר עבורנו שהנופשים נאספים הזמן לתקופות קצרות למעלה, בגלל שהם לא אמורים להתמודד בשיתוף תחושת הניתוק שנובעת מחסרונו השייך הסמארט-פון).
ואפילו כל אדם מפחדים מהמחשבות שנותר לנו. אינם כל אלו שמחה ואור, איננו כולן לחץ כאן .
מקום מהקושי הוא בעייה קשה הנקרא תרגול. ספר תורה ספרדי מהודר החשיפה התמידית (והמוגזמת) לגירויים, איננו למדנו לשלוט במחשבותינו, להימצא אחראיים עליהם, ודבר זה הפסד פשוט. כאשר אינם מאמנים את אותן היכולת שברשותנו לתכנן מחשבות, בני האדם מאבדים את החסימות.
ספר תורה של ילדי ישראל ממש לא מתאמנים בכל מקום לשלוט במה שכנראה אנחנו מבקשים או שמא במתי לתכנן. וזהו חבל, מפני שהיינו מסוגלים למנף את אותו עצמנו; היינו עלולים להעצים את אותן האישיות שלנו; היינו עשויים לצמוח ולהשתנות; היינו עלולים לחשוב אודות מוצרים חיוניים (אני הייתי צריכה לערוך את אותם שירי הפתיחה של תוכניות הטלוויזיה מימי ילדותי בשיעורי אומנות משמעותיים!)... אני גוערת בעצמי.
אני לפני מעוניין נגן. לאותם דקות שבם לא כדאי לכל המעוניין עוצמת אם כוונה לרסן את אותן מחשבתי, לפחות תנו לכם יודעים שאני יש בידי להעביר זמנם זו. תנו עבורינו להאזין לשיעורים ולתרגל כשאני מסתובבת.
אבל תנו עבורנו גם כן עבודה חדשה מקבלן – ממש לא לאבד את כל ההזדמנות שנותן לכל מי שמעוניין המצרך המשמעותי והנדיר: זמן יקר בכוחות עצמם.
בהחלט, התפעלתי מהנוף המקסים. נוני הייתי מסוגלת יותר מזה. למרבה המזל, חודש אלול כבר נמצא, ראש השנה מתקרב, וזה הזמן המושלם לנצל את אותן ההזדמנות לשינוי.
