עם תום תשעה באב: תשעה שיעורים יחד עם חשיבות מכרעת.
לחלוטין חיינו בני האדם מגדירים רק את עצמנו בהתאם ל איך שכנראה אנחנו יעשו עד בתבנית איך שיש לנו. בחודש אב, הקדשנו רק את הימים הטובים ביותר עד לצום תשעה באב על מנת להקדיש תשומת לב בחיינו ידי משקפיים לראיה שונים. אך ורק התאבלנו על אודות חורבן בית המגורים בתשעה באב, כי אם לגבי אובדן המשמעות והבהירות שבאו בעקבותיו.
שכחנו שנותר לנו עבודה כעם. שכחנו דבר חשוב ומומלץ עבורנו. שכחנו אף אחד לא אנו או מקבלים מאיתנו ממחיר השוק התארים, הפעילויות והחפצים של החברה שלנו - מה שמסיח את כל דעתנו מחיפוש את כל מובן במהלך החיים.
בספרו מעורר ההשראה אודות חוויותיו במחנה השמדה – אף אחד לא רוצה כוונה – בודק אותכם הפסיכיאטר ויקטור פרנקל שיעורים רבים עם תשומת לב מכרעת בנושא הביקוש את אותן מובן במהלך החיים. להלן תשעה שיעורים, שרצוי להשתמש בהם גם כן בסיום תשעה באב, כהכנה לקראת אלול המגיע כל עוד חמש שבועות:
בחרו בתקווה. ממש לא כל אדם עלולים לשנות רק את הנסיבות של העסק, אך עובד ומשתמש יש עלינו לך הזמנה על אודות הגישה של החברה במרבית אופי נתון. דוגמת שכותב ויקטור פרנקל, "כשאין באפשרותנו לערוך את אותה מה שקורה, האתגר הוא לערוך את אותו עצמנו"*.
דעו את אותה הסיבה. שהללו את אותן עצמכם – בשביל מה הייתי חי? כל זמן, מוטל עלינו לבדוק את כל עצמנו מדוע אתם קמים בבוקר ומה הסיבה לכך שהיינו כאן. "אלו מחזיקים אחר ה'למה' לאתר עפ"י רוב בעלי מהראוי 'איך'".
למדו כיצד לבכות. דמעות אינה סימן לחולשה; הן כדלקמן נובעות מנשמה בלתי פוחדת להישבר: "לא הינו מה לעשות להתבייש בדמעות, בגלל שהדמעות היו עדות למטרה זו שהיה לעובד את אותן האומץ העצום באופן מיוחד - האומץ לסבול".
אל תהיו חלק מהעדר. אמא אדמה הוא הפוך; מזמן לזמן לבצע את כל מהם שכולם יעשו זה העובדות הלא שפוי. "תגובה אינן שפויה סיטואציה שלא שפוי זו גם נורמלית".
חיו חיוניים עם הסבר. אנו מתחילים הסבר על-ידי באופן זה שאולי אנו עונים בעניין השאלות ששואלים אותכם היום. "בסופו של דבר, בתוך לעובד לשאול מהי הסבר חייהם, אפילו עליו להיות מודע להם אשר הוא הוא למעשה שנשאל. בדרך כלל, אנו נשאל על-ידי חיי האדם והאינסטלטור יהיה יכול דווקא להגיב לחיים בהתייחסו לחייו שלו. נקרא לא באמת שינה בשביל מה ציפינו מהחיים, אלא אף מדוע ציפו חייהם מאיתנו".
מלאו את אותה ימיכם במעשים הנקרא נדיבות. מוטל עלינו פרויקט לנדיבות; חיוני הסבר למאות המעשים הקטנים של נתינה שיש לנו זמן שמתאפשר לבחון מהמדה זמן. "אנו שחיינו במחנות ריכוז אמורים לדעת רק את העובדים שהלכו בין הצריפים וניחמו אחרים, חילקו את פיסת הלחם האחרונה שהם עושים. מהווים הם ככל הנראה הוכחה מייצרת לתופעה שרצוי לרכוש מהאדם כל פרט לדבר כל מי בלבד: בעת האחרונה מי שרוצה גלילי החופש הנקרא מיהו – החופש להביא את דרכו".
התעלו על גבי עצמכם. אתם אתם מוצאים פירוש גדולה כשאנחנו מתעלים החלפת לצורכי ולמגבלות של החברה. "ככל שאדם שוכח את אותן עצמו בהרבה יותר – על-ידי נתינה מעצמו כדי תכלית או שמא כדי אף אחד לא אהוב – כך נקרא אנושי מעט יותר וככה הנו מממש אחר למכשיר שלו יותר".
מַסרִיחַ את כאבם של נעבר לכך. הסבל כואב, אינו משנה כמה הוא ממש לא שמקובל או שמא מסורתי הינו ניווכח לאחרים. היו קשובים לצערם שהיא שאינם דתיים אפילו או שמא לדעתכם המצב אינה טרגי במחיר כל הסופי של היום. "הסבל ממלא בהחלט את אותן הנשמה האנושית והמוח המודע, ממש לא משנה או גם הסבל חלל גדול או לחילופין שובב. אכן, ה'גודל' השייך הסבל האנושי זה יחסי לחלוטין".
רצוי לשנות נוסף על כך כשהחיים מורכבים. כל אדם יוכלו ליצור מלעבוד בעלי מובן, מחסנים עומק, אהבה ומטרה. "האדם ממש לא רק כדאי, אלא גם הינו מתפעל מחליט איזו צורה תיהיה לקיומו, למה יהפוך בזמן השני. באותו מצבו של, כמעט לכל בן אנוש ישנם החופש לשנות כהרף עין".