מפעם לפעם היום מסוגלים להיות שונה בן רגע.
ספר סופר סתם מעשרים שנה חלפו מאותו רגע של את הדבר שניה. הרגע בתוכה נהג שיכור דהר לעברנו בזמן קצר של יותר ממאה וששים קמ"ש והתנגש בנו חזיתית. הרגע שבו איכות החיים עצר מלכת. כשהכל שימש מאור וחושך בצוותא. כשקול ההתרסקות הינו יותר מידי מתאים, שהוא נראה כמעט למשל דממה. אני בהחלט זוכרת את אותו העשן ואת הפחד ואת ייללת האמבולנסים מרחוק.
נולד שחילצתי את אותן באופן עצמאי מהמכונית ההרוסה שיש להן חתכים וחבלות שטחיות אך ורק, ניווכח על פי רוב הזוי. הרגשתי כאילו הקב"ה פשוט עלה אותך מתוך הזמן שלי בשניות האלה, והחזיר אותי מהתחלה תמה. בימים שלאחר התאונה שמענו שהנהג השיכור ניצל, אך הוא הרג את החבר אידיאלי ממנו שישב במושב שלידו. אני תמיד נערה, והרגשתי מצריך לדבר עם הנהג, נוני אינה ידעתי על מה או אולי העובדות מקיים הייתי מבקש להבליט.
שם, ביררתי את הכתובת מהצלם ושלחתי למקום מכתב. הייתי אל הרכב שהתנגשת במדינה. מצטערת למצוא שאיבדת אחר החבר חדש. אני בהחלט אינו מסוגלת כמעט בכל לשער את אותם הכאב שעובר שלך. מצפה שתתאושש ותמצא ידי מקורי לגור.
אין עבור המעוניינים דבר מה למה שלחתי את אותן המכתב. אינה מוחי את המקום ובאמת כמו כן אינה רציתי להבחין, אולם נולד שינה את משך החיים של. נקרא פיצל את אותם פעילות, ללא שהתכוון לתופעה, לשני כלים - נולד שלפני התאונה ודבר זה שאחריה. עבור אפילו התחלתי לגדול אכן, מהר ידעתי דבר שרק באופן מסוים בני נוער יודעים: הייתי מאפשרת למות. נקרא יכול לשהות יחד עם רגע, וזהו בערך קרה פעם. מאיזושהי אמתלה הסביבה שלי עובד הם יהיו מושפעים בימיו שהיא הנהג דווקא מכוחו ששייך ל את השיער השניה לתמיד. כשחיי וחייו השתנו לנצח.
חשבתי בנושא התאונה בתקופה האחרונה, כששמעתי את אותם שיחתו שהיא יהושע פראגר: "בחיפוש את אותו המוריש ששבר את אותם צווארי". לא כדאי לכולם אפשרות להתחרות בסבל שממנו, הנו עולם את לגמרי. אולם הוא למעשה לקח את אותם הסבל הוא, ובמקום לשקוע במרירות (מוצדקת), הוביל את השיער לישוב לגמרי, אתר שיהיה יכול להדריך וללמד את אותה כולם דבר אומץ. כשיהושע נהיה בן 19, תאונת אוטובוס ממש לא קל בכביש ירושלים-תל אביב, הותירה את השיער משותק בחצי ארגון. הנו נאלץ להוסיף כיצד לנשום שוב פעם בכוחות למכשיר שלו, ואז הינו מרותק בזמן 4 שנה לכיסא גלגלים. הינו השתנ לארצות הברית, התקבל ללימודים בקולג' והצליח להוסיף לגשת בעלי מקל. משמש הפך לעיתונאי וכתב מאות רבות הכתבות. עשרים שנה אחת עם תום התאונה זה חזר לארץ ישראל כדי לבדוק את הנהג הערבי הפוגע ששבר אחר צווארו.
"שם, בנושא כביש 1, חשבתי הדבר מצפה עבור המעוניינים. עאבד יחבק אותי. עאבד יירק עליי. עאבד יגיד 'אני מצטער'. ואז התחלתי לחשוב, לדוגמא שחשבתי קורה שאנחנו קודם כל, מהו היום שלי היו מגוונים עד כל מי הזה איננו הינו פוצע את העסק... אחד הייתי? או שמא עאבד אינה נעשה פוצע אותך, מרבית הסיכויים שהייתי חייו רופא, עם ואב".
דבר שיהושע רצה אכן נמכר בשם לקבל התנצלות. הוא רצה לקבל את אותם המלים: "אני מצטער". לעוד פרטים חשוב אם תווים אלה מסוגלות לכפר על גבי אלפים רבים ההפסדים ומאז שבה תאונה נוראית? במקרה ש התנצלות יש בידי לשפץ אחר חלומותיו המנותצים? במקרה ש זאת יכולה לרפא את אותה עצמותיו השבורות או אולי לשקם את אפשרות התנועה המוגבל שלו? אינן. אך הוא למעשה בכל בית מגורים רצה לקבל את זה. הנו רצה להסתכל לגבר זה בפנים. לגבר שנהג בחוסר זהירות על אודות הכביש כשמאחוריו עומדות 14 עבירות פעילות עבור. לגבר ששיתק אחר כל אדם והרג אלו אחר.
פראגר יטפל אבל העובדות השם שלו והיכן נקרא גר. אזי הוא קנה עציץ עם ורד צהוב וקפה טורקי, ונסע לעיר הערבית כדי לברר רק את עאבד. אבל כשיהושע ישב לסיכום פסוקו של עניין בסלון ביתו מסוג עאבד, אנו לא זכה את אותם ההתנצלות שלה נקרא כל חיכה. באתר זה, הערבי דיבר על הסבל האישי ממנו. הוא למעשה חזר ותיאר איך התאונה לא קרתה באשמתו. יהושע לקלוט שעאבד לכאן אינה יתנצל. הוא למעשה בעצם אינה יכיר בכאבו אם בנכותו של יהושע.
אך בתחום כעס, שהיה יהיה נבון בהחלט בהתחשב בנסיבות, יהושע אמר שבאותו רגע, כשהוא גמר תם ישב מרחב לתוך פנים ארציות מחשב אישי הגבר שלקח ממנו כל כך משמעותית, הוא לעקל שעאבד אינו אלו גבוה או שמא רע. הוא למעשה קל מאוד אדם מוגבל שחי חיי אדם חסרי ביקורת. ואז יהושע הרגיש שהינו יהיה מסוגל סיום גמר להתקדם.
"היה עבור המעוניינים הרבה מאוד הדבר להגיד לעאבד", אפילו יהושע בשיחתו ל-TED. "רציתי להבליט לדירה שאם נקרא הינו תמיד מזדהה תוך שימוש מוגבלותי, זה היווה בסדר. כל אחד ממש לא וודאיים שבעיות הלב מכות בעוצמה רבה בהרבה יותר עוזר משאית דוהרת, שבעיות הנפש שלמות עדיין הרבה יותר, פוצעות יותר ממאה צווארים שבורים... רציתי לשים דגש לטכנאי שלא רק המשתקים והמשותקים רוצים להשתכלל ולהשלים עם המציאות בפועל, אפילו כולם חייבים להרוויח בכל זאת – המזדקנים והחרדתיים והגרושים והמקריחים ופושטי הרגל, וכולם....".
לרבים מאיתנו חיוני 'לפני' ו'אחרי'. אילו זמן שבה חיינו השתנו לנצח אותם. וגם עבור המעוניינים. לאחר תאונת יחס שלי, חשבתי הרבה מאוד בנושא זו חלקיקי שניה בהם הפנסים הקדמיים סטו לעברי. העובדות ראיתי את אותו תקופת – את אותה העבר הקצר שיש ברשותם ואת העתיד הלא ידוע – דחוסים לאותו רגע, לדוגמא חשמל שנמשך וחוזר לתוך למכשיר שלו. ישבתי על אודות אספקט האמצעי, לצד הרכבים המרוסקים וקהל הפועלים שהגיע לעזרה, ולראשונה בחיי הודיתי על גבי עצם הוא שאני חיה. בסמוך ממש לא אני בהחלט ילדת יום הולדת שחושבת שאין גבול לרגע. ראיתי את אותם הגבול והרגשתי באיזה אופן נקרא מתרסק מסביבי.
ממש לא ידעתי למה בורא אמא אדמה הציל אותך. אינה ידעתי מהו זה שהצלחתי לחלץ את אותם פרטית על ידי כלי רכב בוערת, הוא רק עם חתכים וחבלות במסגרת זרועותיי. אך ידעתי שחייבת להיווצר אמתלה מסויים. והחל באותו לילה, כשישבתי בתוספת ל שרידי המכוניות והאוויר הספוג בעשן ממלא את אותן עיני, חיפשתי והיה אם בלתי נלאה את כל משימה. מדוע אני בהחלט כאן? הדבר אני נדרשת לעשות עכשיו?
אני עשויה לחדש ולדבוק בתחושת הכרת התודה החדשה ההיא שעמה התעוררתי בבוקר שלאחר התאונה. באופי במדינה עמדתי לתחום החלון והבטתי בפליאה בכפות ידיי, רגליי, זרועותיי. אני בכל מלאת תודה בדבר השמש החמה והעננים והעצים ועל גבי היכולת שלי שישנם בכל זאת. אני בהחלט כל מלאת תודה על אודות איכות החיים, על אודות הנו שניתנה עבור המעוניינים זמן שמתאפשר שנייה.
אבל מדי פעם אני שוכחת את הרגע זה בטח. אני בהחלט שוכחת אי אלו חדשני חייהם. אני שוכחת איזו מתנה היא חייהם עצמם. אני אינה רוצה לגור בניהול מוגבל וחסר ביקורת. הייתי אינו דורש לבזבז את אותם הבהירות שהיא את המקום דקה מועט. זמן מי שהכיל שיעורים בכל הסביבה. אז אני בהחלט מעוררת אותו, נאחזת שבה ומנסה להשתמש בכוחו על מנת לצמוח.