שרה חלימי הוכתה ונזרקה מתוך החלון. הרוצח לחיית המחמד אינו יישפט כי עישן גראס
ברחבי העולם מתוקן, אנחנו יוכלו היו להבחין את שמו יוני חלימי.
סופר סתם מצגת העולם החדש, או אולי עוד אינכם מבחינים שיש את השם שלו, בכל זאת אינן אשמתכם. התקשורת איננו סיקרה אחר הרצח לחיית המחמד דוגמת מטעם נוהגת בסיטואציות הנקרא פשעי שנאה - מצד הגורמים שאני הולכת לפרט.
תמר חלימי, רופאה ומנהלת גן צרפתיה בגמלאות, הותקפה ונרצחה בדירתה שיטה כי בדירה בתוכה התגוררה ב-4 באפריל 2017. בליבם הלילה פרץ קובילי טראורה, מהגר מוסלמי ממאלי בן 27, לביתה מסוג חלימי בת ה-65, היכה בתוכה ובעט בתוכה. בהתאם עדות השכנים שהתקשרו למשטרה למשמע זעקותיה, משמש קרא בשבילה "שטן" ו"יהודיה מלוכלכת". לבסוף, זה השליך את אותם גופתה המוכה מטעם גברת חלימי מחלון דירתה שבקומה השלישית כשהוא צועק "אללה אכבר".
יש צורך נתונים מפחידים חדשים, אולם נולד הסיפור הקונבנציונלי. ממש לא קל להניח סדרת מידע חשוב מרשיעה יותר מזה וברורה בהרבה.
כך, כשקראתי ב-27 בדצמבר 2019 שהתביעה הצרפתית החליטה למנוע אחר האישום ברצח בניגוד אל טראורה, אחד תוך שימוש כ-20 הרשעות העבר את השואב, בטענה שהוא צרך קנאביס לקראת הרצח, הרגשתי בחילה.
בתגובה מאמרי טור שנקרא "רציחות שלא נוחות" על גבי המקרה - ואודות הפורענות המוסרית השוטפת את אותה המערב, שהמקרה זה בהחלט הוא למעשה הדוגמה הברורה באופן ספציפי לה.
הנה הנקודה העיקרית:
אנחנו מסוגלים לשים ממגפה בריאותית־חברתית נרחבת ששורשה זילות דם יהודי. או שמא רצוי להצדיק בעיה הנקרא שנאת יהודים כאי־הבנה, להתעלם מהצלם כי אירע בטעות, לפטור את החפץ כי איננו אפילו פליטת־פה, עד לנפנף את הדירה בטענה שהוא "סתם אנטי ציוניות" - הֱיוּ ביטחון שזה מה שיהיה.
הטור הציג מאמר שהיא מתקפות שונות ומשונות בהשוואה ל יהודים בערים הגדולות מסוג אירופה וצפון אמריקה - מקומות לדוגמא לונדון, ברוקלין, מונטריאול ווושינגטון הבירה - והביע תמיהה בעניין השקט המוזר מצדם השייך אילו המתיימרים להימצא חסידי צדק דגולים, שקט מכיוונם ששייך ל הללו המסוגלים לראות את המיקרו־אגרסיה העדינה בעיקר.
קשה להעביר זמנם על אודות הרשימה הנוכחית כאן, כשיודעים שכל־כך די הרבה סיפורים טראגיים, כל־כך משמעותית שמות, נוספו אליה כיום שפורסם הטור. בשבועות סופר סתם נתניה 'רכבת־קליע'.
התדירות השתנתה אך בתי הדפוס נותר טובה. למשל שכתבתי אז:
חיוני נמצא תֶּמָה. הַתֶּמָה זו ששנאת יהודים גואה, אבל נזק ביהודים אינן זוכה בתשומת לב או שמא מעוררת זעם ציבורי; שמרבית פרק זמן שיהודי אינו נרצח דרך ניאו נאצים [הקבוצה היחידה שכל אדם מצפוני הוא בעל ידע ברשעותה] הרציחות הלא נגישות הנקרא יהודים, ההכאות שיש ברשותם, האפליה שלהם, הדמוניזציה הבלעדית אודות מדינת בני העם היהודי - יתורצו.
מרבית האצבע - לדוגמה שהעיר הסופר והקומיקאי הבריטי דיויד בדיאל בספרו הפוטנציאלי - הוא שהיהודים שלא נחשבים. אבל ה-אמת הזו שחשוב גרסה מתקדמת הרבה יותר ששייך ל בכלל הדמים הזה.
כשניאו־נאצי מפריע ליהודי - היהודי נחשב; כשבן קבוצת־מיעוט אחרת מטריד ליהודי - היהודי קצת יוכרז. כשיהודי בעל התבוננות חילונית מותקף - זה נחשב; כשיהודי בעזרת כובע שחור מותקף - חיוני התעלמות. או גם החגיגה מיועד את אותם הנרטיב - נקרא נחשב; או גם זה מערער עליו - הוא לא ייחשב.
---
הנה דוגמה מוזרה שנתקלתי שבה בעצמי:
אני בהחלט זוכרת בבהירות רבה את אותן כתבת התחקיר שחיבר ה"ניו יורק טיימס" ביוני 2020, אודות ראש הממשלה החדש מטעם עירק. אחר המאמר חיברה ראש הדסק מסוג בגדד, ובלי משים עשתה דבר חמור ביותר. כל מה כל מה החמור מאד? ספר תורה גוויל מחיר גם תיארה את כל מוסטפא אל־כאזמי כמנהיג ב"סגנון מערבי".
מגוון מעובדי העיתון האחרים התרעמו. ה'סלאק' מטעם העיתון בער: מתברר שדבר זה לימודי מאוד. זו אמירה אוריינטליסטית, טענו הקולגות.
או אולי תגלשו ותמצאו את אותו הכתבה רשת תגלו שהינו עודכן עת האדם אחרי שפורסם. "סגנון מערבי" נמחק בחשאיות והוחלף במילה "חָלָק". קחו לעדכון איזה סכום וכמה הכאות אודות חטא הנקרא אנו בפיטר פן ביותר עסוקים בערוץ ה'סלאק' ההוא.
אז העובדות הבעיה? זה שבדצמבר 2018, פרסם מדור הספרות הנקרא העיתון לינק מנופח בשבח אליס ווקר. בחזרה, במאי 2020, חודש לקראת דרמת ראש הממשלה העירקי, אירח העיתון את אותה ווקר בפודקאסט מתלהב ששייך ל שריל סטרייד. אליס ווקר, עבור מי אינן מומחה, היא אנטישמית. זאת מעריצה שרופה ששייך ל דיויד אייק, קונספירטור שמאמין בקיומם הנקרא תושבי לטאה המפעילים את אותו האילומינטי, ושיהודים זה אותם מימנו את אותן היטלר והם וש שולטים בקוּ קְלוּקְס קְלָאן.
אתר ווקר, שהתפרסמה בזכות ספרה "הצבע ארגמן", כותבת אף שירים אנטישמיים באופן ספציפי ובהם שורות כמו:
הַאִם גּוֹיִים (אֲנַחְנוּ) נוֹעֲדוּ לִהְיוֹת עַבְדֵי יְהוּדִים
וְלֹא זוֹ בִּלְבַד, אֶלָּא לֵהָנוֹת מִזֶּה?
הַאִם אֲפִלּוּ טוֹב שֶׁבַּגּוֹיִים (שׁוּב, אֲנַחְנוּ) הֲרֹג?
אבל כשאני ואחרים הערנו אחר תשומת לבם הנקרא האנשים החזקים ברשת בעניין ככה - נחשו איך קרה? מאום אינו. בכל התנצלויות 'סלאק', שום הערות מחייב, כל מהומה. תמיד שתיקה.
---
וזהו ממש הנעשה תוך שימוש סאגת ארבעת התקופה שהיא תמר חלימי. סופר סתם מומלץ ־צדק האחרון זה הזמן במשך שבוע שהיו לו בעבר, כשבית המשפט העליון לערעורים אותה אישר את אותו פסק הערכאה הנמוכה יותר, שטראורה אינה יכול לעמוד לדין בגלל שהיה מסומם. מסתבר שעישון ג'וינט פגע ביכולת ה"אבחנה" מהצלם, והוא תקף ורצח את אותו חלימי ממש לא בגללי ששנא יהודים, אלא אף בגלל שהיה ב"התקף הזיות".
פרנסיס ספינר, אחד מפרקליטי משפחת חלימי, תמה בעניין הלוגיקה המוזרה השייך אזור המשפט: "האם אף נהגים שיכורים ייפטרו מאשמת דריסת ילדים קטנים שמשחקים לגבי המדרכה, בטענה שאנו באיזור התקף גילופין?" השאלה מאגדת את כל המענה.
הטירוף כאן אינם השייך טראורה. משמש מסוג צרפת.
---
אם הנכם נוספים על אודות האנטישמיות הצרפתית - סקר שערך הוועד היהודי־האמריקאי (AJC) בשנה שעברה מצא ש-70% מיהודי צרפת טוענים שהיו קרבנות לתקרית אנטישמית בין לא פחות במסגרת הסביבה - המאמר הנ"ל (באנגלית) נקרא התחלה טובה.
הקהילה היהודית בצרפת, של הקהילה היהודית הגדולה במדינות שונות בעולם, שם לב מיד תקופה לאיזה מפני ש הרוח נושבת. יהודי צרפת נגשים לכיוון היציאה, חלקם לארץ ישראל, והמאמר הזה השייך הנשיונל גיאוגרפי (באנגלית) לוכד בעוצמה את אותו האפיזודה.
במידה ואתם מבררים להעמיק על גבי זה בוודאי (וקוראים אנגלית), אני ממליץ בחום על אודות מלאכתו השייך הסופר הצרפתי־יהודי מארק ויצמן, שמתעד אחר האלימות האנטי־יהודית המתקיימות מטעם ארצו ואת חוסר־האונים אשר ממנו למולהּ. ספרו "שנאה: הגל הגואה שהיא האנטישמיות בצרפת (ומה משמעותו עבורנו)" קרה פעם לנוכח ב- 2019.