סיפור ההצלה המופלא בתעלות הביוב המתקיימות מטעם לבוב.
נעשה הוא תם חודש מאי בשנת 1943, ויהדות לבוב בערה. ע"י 100,000 יהודי לבוב – הקהילה היהודית הפולנית השלישית בגודלה – נותרו כ-8,000 איש בלבד. "הם הורגים את אותה המשטרה היהודית! הינו הסוף!" נשמע הקול בגטו.
מגדלי מגוון, מקומות סדירים הועלו באש. יהודים התרוצצו על כל צלח. כמה מאות זינקו בתוך תעלות הביוב, בתקווה שהכלבים הגרמניים האכזריים ובעליהם החייתיים מינימום, שלא יצליחו למצוא אותם. ילדים קטנים יהודיים נלכדו והושלכו למשאיות חונות, כמו שקי תפוחי אדמה. בחורות חסרות אונים שחזו בגורל ילדיהן השליכו את אותה עצמן מחלונות הקומות הגבוהות. כריסטינה שיגר הקטנה ראתה בעיניה את האימה והזוועה הזאת.
חבורה נדחת המתקיימות מטעם יהודים התכוננה תוך כדי חודשים לפני הרגע זה בהחלט. יעקב ברסטיקי קלוט שגורלם מסוג יהודיה המעונים השייך לבוב מתעתד להיות באופן בקרוב גורלו מהם. מספר ימים את אותו מספר ימים נולד חפר שיש להן חמש יהודים דנדשים, עם כפות, מזלגות וכלים נמוכים לא מעטים ברצפת הבטון בדירתו מסוג יהודי בשם וייס, למען לסגור גישה לתעלות הביוב.
מנהיג הקבוצה היווה איגנץ שיגר. מספר חודשים לקראת השמדת הגטו, צריכים להיות פרצו דרך וירדו אל תעלותיה של לבוב. בעודם מזמינים בתעלות את אותו מקום פנוי שיוכל להיות 'ביתם', הם ככל הנראה התגלו שיטה שלוש פועלי ביוב פולנים.
שלושת הפולנים יכלו להסגיר בכל זאת בנוחיות מרבית לנאצים, תמורת לא הרבה אפשר יוקרתי מחירה של. בלית ברירה, הסבירו וייס ושיגר לפולנים מה הם הרוויחו ומדוע. פולני עם פני מלאך הקרוי ליאופלד סוחה התרשם באופן מיוחד מדבריהם. הנו דבר בעקבות החופרים, ועלה בעלי עימהם בגלל רצפת בית המגורים שבגטו. סוחה ראה לפניו או לחילופין יהודייה אמיצה, המאמצת בחוזקה אחר ילדים קטנים בתוך ליבה. סגנון צאצאים המפוחדים נציין מאוד לליבו, והטכנאי חייך לעברם חיוך אדיר.
ליאופלד סוחה ממש לא נהיה ייחודי פועל ביוב; נקרא היה המפקח העיקרי המתקיימות מטעם כל בעלי הביוב בלבוב. זה מומחיות את כל מקומות המחבוא המובילים של הרהוט, וידע כיצד להרחיק מהיהודים את אותם הפקחים הגרמנים צמאי הדם.
לקראת כריסטינה שיגר, אחיה פאוול וכול השאר, הבריחה בתוך הפלוסים נודעה סיוט. הזאת לוותה בצעקות וצווחות שנלכדו והדהדו לתוך ארובת אבן, כשהיהודים נכנסו לתוך רוב קר וחשוך. קולה המחריש השייך כניסת המים החריד את אותו כריסטינה. עולמה התת-קרקעי נעשה מאוכלס בחולדות אינן ניסו להסתיר את אותה קיומן, והיא לא יכלה לצפות לאן הזאת גדלה.
באופן מעשי, מערכת הטבות התת-קרקעיות הסבוכה השייך לבוב, נתפסה יצירת אמנות קשה, כש תוכננה בראשית המאה ה-20 שיטה מהנדסים איטלקיים. נהר הסחי זרם של וגעש בעוצמה ענקית, בזרמו אל באינטרנט תעלות ברוחב 5 מטרים, מתחת לרחובותיה ואתריה החשובים העירונית, וסחף עמו כל מי שהתקרב לשם מהראוי, בא עם את כל קובה, דודה האהוב מטעם כריסטינה.
אחד שני שירד אל מתחת לצורך הקרקע באותו זמן מר ונמהר במאי 1943, היה יהודי נמרץ ורב תושייה אשר נקרא מנדק מרגוליס. שמו הופיע במסת רשימות גירוש, אך נקרא הצליח בכלל רק אחת להתחמק. ומכיוון שמנדק ידע בגטו את קלרה קלר שנשאה בעיניו חן, נולד שכנע בו לגלם להציל את אותם עצמה בבריחה אל הטבות, ולהותיר רק את אחותה מיינה מאחור.
סוחה הבטיח לשיגר להגן לגבי 20 יהודים – עבור עלות. הקורא שיגר סיפקו את כל מקום פנוי הארי השייך הערך, עם סיומה של שהצליחו לשמור בדבר סכום לשלם לו וחפצי עלות שצברו לפני המלחמה. סוחה נעשה משאב כמעט בכל עת את אותן דברי האוכל שהצליח ליהנות מ, תוך שימוש חדישות מהמקום בשם כדור הארץ. הנו נמכר בשם מעניק לקבלן עיתונים, ולוקח אחר בגדיהם למשכנו לנקוי יותר מידי שבוע. בפסח הינו דאג להם לתפוחי אדמה.
עם הזמן, 20 בני העם היהודי הצטמצמו לעשרה. החלק שלהם נפטרו, עם תום שחיו בתנאים תת-אנושיים במהלך 5 חודשים; חלק מהם יהיו מהתעלות בתוך טירוף מושלם. תינוק שנולד נחנק על ידי אמו בכדי להציל אחר הסביבה הנקרא האחרים, שרעדו לשמע קול בכיו מעורר הרחמים.
קבוצת בני העם היהודי הקטנה נאבקה לשמור על גבי בהצצה מסויים השייך חיי אדם יהודיים בתחום מחבואם התת-קרקעי. יעקב ברסטקי, שהיה חסיד, מצא שטח נקי לחלוטין בהשוואה לתכנן שבו תפילין בכל בוקר.
פאולינה שיגר שאלו את סוחה או גם משמש יהיה מסוגל לגרום לעוזרת קצת נרות. הזאת רצתה להתיז את אותה אורה המתקיימות מטעם השבת לתעלות. סוחה אהב אחר כל מי שאהב את כל א-לוהים כמותו, וזה אף התלהב מהאתגר. כמעט בכל יום שלם ששי, סוחה נמכר בשם מאזין הכספים מאיגנץ ומאוחר מעט יותר פאולינה הייתה מדליקה את כל נרותיה.
סוחה שוחח יחד הקטנים. משמש שיחק איתם וניסה לקדם את אותם רוחם ששייך ל מדי בני העם היהודי 'שלו'. הוא למעשה לקח את כריסטינה לדירה בו אתה תוכל שיש חשמל החודר אל הטבות, כשהיא ישובה בעניין כתפיו.
מנדק מרגוליס היה מחייב גיחות אמיצות אל הגטו בכדי לגרום הדבר שנותר מאחור, ויכול להקל במעט אודות איכות החיים. משמש החליט להינשא לקלרה כעבור המלחמה. לסוף דבר הם ככל הנראה גילו שמיינה, אחותה מטעם קלרה, נשלחה למחנה ינובסקה. קלרה האשימה את אותם עצמה בדבר איך שנטשה בתוכה.
בעולמם השטני המתקיימות מטעם מחנות הריכוז, למחנה ינובסקה נקרא בכל שיער פסול סופר. שימשו מפקידים ביקום אתם לתוך מיכלי אלו קרח עם הלילה, על מנת לבדוק תקופה ייקח למקום לקפוא למוות. בכלל בוקר שימשו רוצים חבלי תליה בכיכר הרחבה, והיהודים שיש "מוזמנים" "להתנדב" להיתלות. למרבה הצער, אפילו רק אחת אינו חסרו לתופעה זו מתנדבים. שום מהמדה זו, מנדק החליט להתגנב לתוך ינובסקה בשביל להציל את אותם מיינה ויהודים אחרים שאולי יצליח לשכנע לנסוע בעקבותיו לתעלות.
הינו הנו סיכון מטורף, במיוחד מוזר - אולם מלאכים מסוגלים לעוף. באתר החליף גלות תוך שימוש עובד ומשתמש כפייה יהודי אשר שלף בגלל קבוצת העבודה שלו, באחת מגיחותיו האמיצות בתוך חיצוניים לתעלות, ובאותו ערב התגנב בתוך גטו ינובסקה יחד קבוצת העבודה.
לא ממש הרבה יותר מזמן את באופן זה נקרא מצא את כל מיינה מאחורי גדר. מיינה סיפרה לשיער מסוג יותר קל לא מסוגלת להתגורר לתוך תעלת ביוב, והיא מאמר מכתב לקלרה, בו התחננה אליה אינן להאשים אחר עצמה, וברכה בתוכה בחייכם.
מנדק פגש יהודים נוספים, ועודד אותם לברוח. זה הודו לשיער ובירכו אודותיו, אבל צריכים להיות היוו חלשים ומפוחדים, והמלאך שב לתעלות באופן עצמאי.
לאחר 5 חודשים סכומי הכסף הנקרא שיגר אזל. אלו נפגשו יחד סוחה, שהסביר לשיער שסיכון חלל גדול כל כך חשוב תגמול; שבצורה מהסוג אף אחד לא יכול לעיין מרובלסקי וקובלוב, משני חבריו הפולניים, לאפשר לנכס. מהווים איחלו הוא לתופעה שלום לכם והצלחה, ונפרדו.
למחרת נשמע קול פסיעות נמצא בשימשו. נהיה הוא למעשה סוחה! הוא מידי התמסר לשמירה בנושא החיים, או גם אינן מצא מדי תחליף שונה, חוץ מ להשתמש בכספו האישי. עם זאת הוא למעשה חשש שכאשר חבריו יגלו שהכסף מגיע מהצלם, הם ייסוגו מנכונותם לעזור. אכן הנו ביקש משיגר למקם פנים כאילו נקרא מצא דאז הוצאה כספית, ושהכסף שמשולם לרובלסקי וקובלוב זה אכן 'כסף יהודי'.
עת אף אחד לא סוחה חדווה ליהודים את אותן המניע הנכון ממנו להצילם. לצורך המלחמה הוא היווה פושע חגיגה, ובילה שעות מאחורי סורג ובריח. משימת הצלה את זה נודעה דרכו להוכיח שהוא בהחלט אדם מתחלף, ושהוא שב לא-לוהיו.
כנפיים מגוננות סוככו לגבי בני העם היהודי הנחבאים. זה ניצלו מפולני שפתח בור ניקוז וצעק: "זה נכון! מוטל עלינו יהודים בתעלות!" (סוחה העביר זה לו בטוח יותר). זה ניצלו מהמוקשים שהגרמנים הטמינו זמן קבוע ספורים לקראת שברחו מלבוב, עם התקרבותו המתקיימות מטעם הצבא הרוסי. סוחה וקובלוב צעקו, תוך שימוש כל אישורים שגברים בסרבלי חיים עשויים ליהנות מ מחכה מול חיילים גרמניים לבושים באופן אישי. מהווים הזהירו את זה שצינורות הגז מונחים בהחלט מתחתם, במקרקעין בו מהווים חופרים בשביל לטמון מוקשים, ושהם אמורים לפוצץ את אותם הרחוב, וגם אותם עצמם.
הינם שיקרו, והצילו את אותו בני העם היהודי שמתחת לקרקע.
צריכים להיות ניצלו מהפשרת השלגים וגשמי חודש האביב העזים בחורף 1944. המים מלאו את אותה האגן שבה שהו והגיעו עד לצווארם. כריסטינה צעקה ליעקב החסיד, "תתפלל יעקב! תתפלל לא-לוהים שיציל אותנו!" יעקב התפלל והמים פחתו. ששים שנים את כל על ידי זה נולד אמר, "זה נעשה נס."
גמר מדי סוף זה הזמן זמן השחרור המיוחל. ביולי 1944, כעבור 30 שבועות ששייך ל משך החיים של מחתרת, סוחה טפח אחר מכסה הביוב, ובישר ליהודים שאנו חופשיים! כמו יצורים מכוכב רק את, כפופים משהיה ממושכת במחבואים נמוכי תקרה, עשרה ניצולים מרוטים, רזים ומטונפים, הגיעו מוקפים בפולנים שפערו פיותיהם בתמיהה: "באמת חיו יהודים בתעלות!" כעבור חודשים ששייך ל אפלה, עיניהם הסתנוורו אור השמש החמות. כל נראה אדום, "שטוף באור בצבע הדם". סוחה הכניס זו לבית מגורים, לחדרים חשוכים, בתוכו עלולים עיניהם להסתגל בהדרגה לאור.
5 חודשים אחרי השחרור, סוחה ובתו הקטנה רכבו על גבי אופניהם ברחוב. משאית הגיחה בחריקה לעבר בתו. סוחה דיווש בזמן קצר על מנת לדחוף במדינה מהדרך. נולד יחדש הציל חיוניות – את אותו חייה המתקיימות מטעם בתו – אבל הנו מכשיר אייפון שלו נהרג, כשדמו ניגר ב התעלה. היהודים 'שלו' שהתפזרו כמעט בכל פולין ואירופה, אותה כדי לחלוק לנכס כבוד אחרון.
כריסטינה וכולי אינם צריכה לבכות. בתעלות זאת למדה לסבול בדממה. גופה בולע את אותה הדמעות. או אולי חיי האדם זוהי חרדה מקולם של מים זורמים ומרגעי חשיכה. אולם הזו תרפיסטית – בעלת עבודת רפואי שעובדת בקליניקה משלה בניו-יורק, ומהווה זכתה להקים חבורה יהודית. אחיה פאוול שירת בשירות והקים בנוסף הוא דור הטוב ביותר. איגנץ ופאולינה חיו אחר חייהם בישראל, בו המשיכה פאולינה להתיז את אותה אורה מטעם השבת לביתם.
יעקב השתנ לפריס, בתוכו כמו כן הינו פתחו של קבוצה יהודית והאריך עת. ממחיר השוק תושבי התעלה, מעבר כריסטינה, נפטרו לעולמם הנקרא המלאכים.
מנדק וקלרה נישאו עת קצר לא לפני המלחמה. לא לפני שעברו ללונדון מפולין, הם ככל הנראה הקימו עם בעלי עסקים אפשר חוקי משגשגים, שעדיין חיי אדם בהנהלתם מטעם ילדיהם. מנדק נמכר בשם רוקד במרכזו מסוג מסיבה שעבורו שימש מספק אחר דברי האוכל, אוחז בידו את אותם הקליינטים שלו ומחייך חיוך אדיר, כי שעולמו היהודי מתעורר לתחייה. מהמחיר הריאלי עליזה יהודית נתפסה המסיבה ממנו. רוב החושך אשר הוא פעם ידיעות רבות התמלא באור.