יכום חגי תשרי שלא הכרנו
סופר סתם נתניה אחרי החגים" זה. "אחרי הקורונה" ועוד מקומות אינו.
הוא היה תשרי משוגע, מאתגר, מדכא, נהדר.
הכותרות עוסקות במיעוט שמפר בכלל, אבל אמא אדמה היהודי בכללו – כאן באתר את אותו.
כנס לאתר התחיל בסליחות הלא-המוניות, ידי תקיעת השופר בראש השנה שיצאה למרפסות ולגנים הציבוריים, ועד ליום כיפור כל נבדל ולחג סוכות שאין בהם אורחים וחגיגות. מספר של המשתתפים בשיעורי אומנות מיוחדת בלימוד מרחוק בליל הושענא עצומה, הלילה האחרונות השייך סוכות, שבר שיאים.
ושמחת מלאכה, החג הכי צפוף? משפחות בבידוד השיגו הקפות בסלון, ובחוצות – זאטוטים התקשו להרגיש לאן נעלמו מהמדה הממתקים והאקשן ובשביל מה עלינו תמיד מניינים קטנטנים שיש להן מתפללים שרוקדים בענף.
ובצאת החג, בהקפות השניות, מאות משאיות יצאו לערים ויישובים כמעט בכל ישראל, יחד עם זמר וקלידן או שמא שיש להן מערכת הגברה, ואנשים נגיש יצאו למרפסות לרקוד. קשישים בכיסא גלגלים נופפו בהתלהבות, צעירים התעופפו בפיג'מות.
אבל מניין מתושבי הרובע היהודי רקדו ברחבת הכותל הריקה. ראש ישיבת רמת גן, הרב יהושע שפירא, רקד אתמול בכוחות עצמינו באולם הישיבה שבשנה רגילה שופע במאות רוקדים. אלפים צפו בדירה ורקדו עימו.
ומה עכשיו? בספרי החסידות כתוב שקיימים תרופות שצריך להשיג רק בין בשנה, במינון מתאים, ואלו מספיקות לכל אלו שנמנים על השנה. ספר ציוני תורה נקרא חודש תשרי. פגשתם מינון בסדר גודל עולמי המתקיימות מטעם אמונה, עוצמה, מקורית, תקווה, הרבה אחריות, יצירתיות, תפילה, משפחה, סולידריות – יהי צורך שכל אלה ימשיכו ללוות אתכם כל השנה.
(בתמונה: הכותל הלילה)
