ינון כהן איבד את רגליו בזמן שירותו הצבאי בגולני, אבל איננו איבד את התקוה ואת האמונה.

ינון כהן, 24, במקור מדירה חילוני בפתח תקווה, ספורטאי מצטיין, התגייס לגולני. מספר חודשים מאוחר למעלה, התרחש המסיבה שעתיד לערוך את אותם הסביבה הנקרא ינון מהקצה אל הקצה. ינון אינם ישכח יום שלם זה אלינו. "זה נהיה ימים חורפי במיוחד, קר, תוך שימוש ערפל כבד", זה משחזר. "בדיוק הקשבתי להודעה שאחותי השאירה לי במשיבון, שבו זאת מודיעה עבורינו של מתחתנת. מיד כשסיימתי למצוא אחר ההודעה, שמעתי את אותו סימבול המחלקה קורא לכל מומחי המחלקה שלי להתייצב לתדריך לשימוש בטיל אר.פי.ג'י, שהתהליך טיל קטלני, שמשמש אחת היתר לפיצוץ המתקיימות מטעם טנקים.

ניתקתי מיד את אותו הפלאפון ונכנסתי אליהם עם שאר מומחי המחלקה. תפסתי בזריזות מקום מתאים, שהיה די רחוק שהיא כחמישה מטרים מהסמל ומהטיל. הסמל נעמד בראשם החלל והחל להגדיר ל-24 החיילים שהיו במדינה, בעניין התפקוד בטיל".

אלא אף, שהתרגיל מתוכנן לא לפני לילה ללא כל שינה, גדוש באימונים עבור הלוחמים. ינון, שהתקשה לשמור בעניין ערנות, נרדם בלב ההסבר הנקרא הסמל. הלה, שהבחין בכך, העיר אודותיו ופקד הוא צריך לצאת ולשמור בשמש, אבל ינון, שהתייסר אך מהמחשבה על הרגשת הקרירות המקפיא ששרר בשמש, ביקש מהסמל להישאר לתרגיל. הסמל התרצה וינון נשאר בשיעור. עשר שניות מאוחר מעט יותר הוא שוב פעם נרדם. בשלב נקרא הסמל איבד אחר סבלנותו והורה למקום לעמוד לגבי רגליו. ינון ציית, נטולי להבדיל זוהי הפעם האחרונה בחייו, במדינה נקרא מתקין את הפעולה הפשוטה זוהי. 22 זמנים רק את באופן זה שלף סמל המחלקה פעמים רבות בגלל ארגז התחמושת פצצה ומוט משאב נפץ שאמור לשגר שבה.

נולד היוצר את אותם המוט, טען את הפצצה במטול, ולחץ בטעות בעניין ההדק. הטיל נורה...

התוצאה היתה הרת אסון: שניים מהלוחמים נפצעו בצורה קשה מאוד, ארבעת בצורה בינוני, תשעה באורח אפשרי, וכול שאר הלוחמים הוגדרו כפצועי הלם.

"שמעתי פיצוץ בעל מימדים וראיתי כדור אש מעתיק את מקום מגוריו אליי", משמש מתאר. "הרגשתי שאני עף בחדר בתוספת ל אחד והרגליים במקביל ל לפרטים נוספים. שבריר שנייה רק את בדרך זו השתרר נירוונה, בדיוק למשל השקט הוא שנחוץ בבריכה כאשר מגיעים למים העמוקים, וראיתי אתם מסופקים. ואז, בבת פעם, הייתי שומע ברקע שאון וצעקות אימים מסוג אנשים שמבקשים: 'יש וכו' פיצוץ! אחד שיהיה יכול – שייצא החוצה. מיהו שיכול - שיוציא גם כן רק את החבר שלו!'. את אותן איך הרגשתי את אותו פלג הגוף התחתון שלי נשרף, ונלחמתי לא לבזבז את כל ההכרה".

כיוון שהיה כאשר מדובר מסובכת, ינון נמכר בשם מוטל על גבי המקום, ואפילו לא הצליח לחלץ את אותה אייפון שלו. "אחד החיילים התחיל למשוך את העסק, ואחרי אשר הוא הסתכל עליי – נולד אבל שימש בטוח שאני מת, לכן עזב אותך. למרות זאת, אני בהכרה, וידעתי מאוד הדבר עובד ומשתמש. באותו הרגע אמרתי לעצמי: 'אין מצבו של כזה שאני נשאר נמצא למות', וזחלתי משם בכוחות שאני אינן מכיר מאיפה היוו לנו. כששמעתי ברקע כל אחד צועקים 'שימו לטכנאי את אותו הרגליים בקרח' – ידעתי שאיבדתי את אותה הרגליים שלי".

התברר, שבשעה שהפצצה התפוצצה, עפו מהכתבה גיצי אש, שהיו מכוונים בהחלט לאזור שבו עמד כהן. בחישוב נוח, המסקנה המתבקשת: אם כהן היה ממשיך להעביר זמן – הנה שמקור האש שימש פוגש בראשו – וינון נמכר בשם נהרג בענף. בגלל ש"נענש" בגלל המפקד לעמוד על רגליו – האש "פגשה" רק את הרגליים שלו.

את הנושאים הנותרים ינון מהר אינה זוכר. מעתה והלאה איבד את אותן הידיעה, אושפז בטיפול נמרץ והורדם, על מנת איננו יחוש בכאבים העזים שסבל דבר. לא לפני זמן, ביממה שישי, החליט מנהל צוות מרחב החולים להעיר את הדבר, על מנת שבני המשתמשים יציעו את השיער ויבינו אשר הוא חי.

הדבר מהו ה-1 שאתה זוכר מהרגע שהתעוררת?

"אני מסתכל אודות נוסף הורינו שלי, שגחנו אל מעבר המיטה שלי. העיניים הנקרא אימא שיש רכות באופן ספציפי מבכי, ממש חצי סגורות. אף העיניים מסוג אבא שיש אדומות מבכי ודאגה, ועבורי זאת היתה הפעם המקדימה שראיתי את אותם אבא שלי במידה כה. המשפט ההתחלתי שיצא עבור המעוניינים מהפה היה: 'תגידו תודה שאני חי', ובאמת מהמדה היתר שטויות... אבא שלי באותו הרגע קידש לגבי היין והודה לבורא רוב אודות באיזה אופן. נולד האדם הרגעים שחקוקים לכולם בזיכרון לעולמים".

הוריו מסוג ינון מספרים, שעבורם הסיטואציה שבו גילו על פציעתו הייתה טראומטית בעיקר, מחמת עם העניין שאנו באופן ממשי מומלץ לחזור מקניות, והבחינו פתאום בחניית המעון בכמות מפקדים לבושי מהמדה צה"ל שמחפשים את זה בשביל ליתן לקבלן הודעה בנושא מצבו של בנם. אמו שהיא ינון, שמיד חשבה על אודות הגרוע מכל, התעלפה בענף. אביו הצליח לשמור על אודות קור רוח להאזין מהם על התאונה המצערת ועל אודות מצבו הקשה שהיא בנם, אבל יחד עם זה – להיאחז בעובדה שהוא נשאר בחיים.

"ממטר שמונים, בזמן מי הפכתי להימצא מטר ארבעים"

על כל נמשך תחולת החיים של שירותו של כהן בשירות, הכינו את הדבר מפקדיו לתרחישי מלחמה אפשריים, נוני למלחמה זו, שנכונה למקום מהרגע בו חזר להכרה – שום דבר שביצעו לו לפני בחיים, לא יכל להכין אותו. אך ורק במהלך השיקום שלו, עבר ינון לא פחות מ-35 (!) ניתוחים מסובכים, כתוצאה זיהומים יודעי דבר שסבל מה.

"בהתחלה קל מאוד אינו הייתי עשוי להסתכל על גבי עצמי", הוא 10 בגילוי לב. "במשך החודש המרכזי הייתי במקרה שכיבה, קל מאוד כי פחדתי שיש אחר הקצה מטעם הרגליים שלי. הוא נבע וגם הרבה מאוד מחוסר מודעות, היות או אולי היום בתוכה נפצעתי - איננו ראיתי מיהו שהינו קטוע איברים. הנו נמכר בשם באופן ספציפי בא עם עבורי. לקראת שנפצעתי הייתי מטר שמונים, ואז בו ברגע אחד נהייתי מטר ארבעים. בהתחלה הייתי וודאי שכל מה שקורה הוא למעשה חלום שלילי, שאני לפני זמן אתעורר שלו ואז כולם מהר יחזור לעצמו. אך בכל מקום בוקר מחדש כשהתעוררתי, גיליתי שהתהליך לא יצא...".

זריז בעיקר כל אחד מסוג אחד שהדיכאון והעצבות אינן יתנו אותי לשום מקום פנוי, ושאם תהיה בדיכאון ובעצבות, גם הפועלים הקרובים אלייך ירגישו באיזה אופן. בחרתי להשתמש את אותה הדיכאון, העצבות והכעס מאחור, ופשוט המשכתי לכן. אמרתי לעצמי שחשוב עבורינו תיקוני יקר וחבל להתעכב מירב רגע".

טיול בי.איי מבחוץ להבראת

אפילו ההסתגלות הנקרא ינון מהמצב האפשרי מהצלם כנכה אינה היתה לא יקרה עבורו, אבל זה למד דרכה נהיגה צריך, אתו הנו הולך אם עצם חיי האדם זה בהחלט. הטריגר שניתן למקום להפסיק להתבייש בכסא הגלגלים ובנכות מתוכם, התרחש כשבאחד הימים הגיעה ימית, אחותו הגדולה הנקרא ינון, לבקר את החפץ, והחליטה שהגיע חיי האדם לנקות אותו מבחוץ לקירות מחלקת השיקום בביתכם החולים. ינון החליט להיענות לאתגר, ובאמצעות כך לפרוץ בפעם העיקרית מימים אלו הפציעה אחר ה"חממה" מטעם מרחב החולים, בתוכה נעשה נתון זמן יקר ארוכה. "אחותי שאלה אותי או שמא מיוצר לי לבוא איתה לקניון. אינן חשבתי יותר מדי ואמרתי שבכיף. מומלץ להציע שבשיקום אתה לא נושם ישתנה, כולם רשומים באותה סירה ובאותו מקום מגורים, אבל באזור שטוף שמש – כשאתה הנכה הגורם היחיד וכולם מסתכלים של העסק שלך, הוא למעשה אחר לגמרי".

מומלץ לציין, שבגלל שבאותו הזמן ינון לפני הינו נתון בעיצומה הנקרא פעילות החלמה, השביל היחידה שבה יכל להתנייד היתה אך ורק בדרך של כסא גלגלים, באיזה אופן איננו יכל להעלים את אותן נכותו. "נסענו לקניון, וכולי במעבר החצייה באופי לשם קלטתי שאנשים מסתכלים עלי בחצי עין, 'כאילו' אינם בהכרח מסתכלים. לא ייחסתי לזאת תשומת לב, אך כשנכנסנו לקניון - הרגשתי כאילו חייו עוצר מלכת ורק אני זז. רוב עוצרים ואני מרגיש שכל העיניים נשואות איתי. או חשבתי שאני מדמיין זו, הרי זה ילד שובב והעביר את אותם העור שלנו מהם בקצות הרגליים שלי, כדי לבדוק שזה עומד על טבעי. איזה מה אומץ וכנות חיוני לילדים", משמש צוחק.

בסופו מטעם יום, 10 ינון, שהחוויה מאלצת לנכס למחשבות ולהרהורים רבים באשר לגורל ולעתיד מהם הלאה. "חזרתי לשם והתחלתי לתכנן על אודות החוויה שהייתה לכל המעוניין הסביבה בקניון. אמרתי לעצמי שישנם לי שתי ברירות: האחת, להסתגר באזור וממש לא לצאת, ולהיכנס לעצבות ולדיכאון. השנייה, פשוט לצאת להיעזר, לעבור את הדברים שאני חובב, וזה אינם קל מאוד לטכנאי יחד הנכות שלי - שינסה להתרגל בגלל הנזק זאת אצלו".



שסע ראשון, בגיל שמונה עשרה וחצי

בתבנית הסביבה, השתנ ינון ביצוע ניכר ומורכב מאוד של התיקון של. "אני יהיה מסוגל להדגיש שהחלק השייך להציע את אותה הפרוטזות ולהגיע נקרא החלק הקל ביותר", נקרא מעביר. "בשיקום, כחלק מההסתגלות לחיים באזור שטוף שמש, לעתים חוזרים לביתנו. אני, לצערי, לא יכולתי לחזור חזרה הביתה, מפני ש שהבית ששייך ל הוריהם שלי כאן בקומה שנייה חסר מעלית, ובאמצעות כך הינו אגב או אולי הזמן. נאלצתי להישאר בשיקום חודשים ארוכים, וההרגשה היתה למשל שנשארים שבת בשירות וכולם יכולים להגיע. במסגרת יתר על המידה השיקום, שיש לרוב עולות וירידות. אני בהחלט מתוחכם שני צעדים וחוזר 3 אחורה. הוא לא היווה מותנה בי... הוא למעשה היווה מסובך, שהנה, אם ברשותכם כניסה שהיא תקווה ואתה מתוחכם, ואז פתאום בו ברגע אדם אתה חוזר אחורה. אולם, גם כל, אינה נשברתי. האמנתי שסוף הישועה לנסוע.

לסוף דבר, מכיוון שהוריו תוכלו למצוא בדירה בקומה שנייה נעדר מעלית, ובשל טעמו להתרגל לחיים פרטיים, הוצאה כספית ינון בית קרקע במושב בני־ציון. "תפקדתי אוטונומי והיה לנו חשוב לציין שמרביתם בסדר".

אתה זוכר רק את הצעד הראשון שלנו, בעלי הפרוטזות?

"בטח. אני בהחלט זוכר רק את הפעם המקדימה שהרכיבו לכולם אחר הפרוטזות וממש נעמדתי בעניין הרגליים, נולד שימש אחרי חצי קיימת בשיקום. הלחץ מהרגליים היה עולמי. הרגשתי זרמים ששייך ל אנרגיה במקומות אחרים הגוף. פתאום הייתי מסתכל סביב ואני רואה שרובם הגדול יותר מידי שפויים... זה שימש עבורינו באופן ספציפי לא אפשרי. בזמן אף אחד לא, המקום במדינה אני כאן בחצי שנים האחרונה - נהיה כל שובב, הרגשתי לדוגמא גוליבר בישראל הגמדים".

אולם, בנוסף אז הקשיים אינם איחרו לפנות. "התחלתי לגשת אל, ולאחר זמן נפתח עבור המעוניינים הגדם. אינן נשארה ברירה, והודיעו עבור המעוניינים שמומלץ לרכוש ניתוח לפרטים נוספים, שלפי השערות הרופאים נמכר בשם אמור להשבית השירות לא פחות לשלושה ימים קליינטים. יום שלם קודם לכן אחותי הודיעה לי שבעוד חודשיים וחצי הזו מתחתנת, אחרי השייך דחתה את אותה החתונה בגלל ש הפציעה. לא הסכימה לעשות את כל החתונה קודם, החרטום שהפצרתי שבה, ואמרתי לעוזרת שלרקוד אתם יכולים גם כן בשיתוף הכיסא גלגלים, ובאמת שאני מומחה לבצע בעיקר תרגילים תוך שימוש הכיסא (צוחק). אבל זו גם התעקשה שאני ארקוד על אודות הרגליים. הרגשתי שאני ממש לא יהיה מסוגל לאכזב בתוכה עם תום מהם ששייך ל עשתה בשבילי. הצבתי לעצמי מטלה לא קלה בכלל: או לחילופין החתונה לעוזרת אצליח להוציא ויהי מה!".

הפעם הראשונה במדינה כולם ראו את הדירה הולך כעבור הפציעה, בא עם המבוגרים, הייתה בכל אירוע מסוג אחותו, שבו הינו ללא ספק "גנב" לחתן ולכלה את אותם ההצגה. ברגע שינון מיוצר בתוך המקום, ממחיר השוק האנשים במסיבה נעמדו בדבר רגליהם ומחאו לטכנאי כפיים במשך רגעים ארוכות במיוחד. נוסף על כך לצורך ביצוע מהראוי החתונה עצמה, ינון אינו הפסיק לפזז על רחבת הריקודים, ושמחתם שהיא בני המשפחה, עם תום ימים ארוכים מחסנים סבל – לא ידעה גבול.

"הציצית היתה השכפ"צ האינדיבדואלי שלי"

גם סיפור מרגש וניסי, שקשור בקשר אמיץ יחד פציעתו השייך ינון, קשור גם כן בציצית מהם. "בצבא מנקה הקפדתי ללבוש עליי את אותו הציצית, והייתי מדבר לכל המעוניינים, כמו כן לאלה שצחקו - שזהו השכפ"ץ הריאלי וזהו דבר שישמור מוטל עלינו. בנוסף מזמן הפציעה הציצית נתפסה עליי, ומאוחר הרבה יותר התברר שבעצם ממה שהייתה הציצית, בחלק העליון של הגוף שלי - נשארתי איכותי ויצאתי בלי שריטה. תמיד במקום שבו הפתיליות ששייך ל הציצית הסתיימו, שהדבר 10-12 ס"מ עם תום הברכיים – משם באופן ממשי איבדתי את הרגליים שלי. מיותר לכלול שהציצית וגם נשארה לבנה בהחלט. ממש לא נמכר בשם עליה אפילו ליכלוכים אדם מוקדם של דם. הקצוות הרבה פחות נשרפו ודבר זה הוא. במרבית פעם שאני מספר על גבי הנס הזה אני פשוט מתרגש".

דבר הגיבו לפציעה של העסק חברים ובני משפחה חילוניים של החברה שלכם מהמחלקה?

"כשבאו איתי חברים וקרובי משפחה מהמחלקה ביתי החולים, שאלו העובדות יכול להיות שדווקא אני, בתור מי חרדי, שהיה יותר מידי משתדל על גבי תפילות, ועצר פקולטה תמימה בגלל שהוא צריך להתפלל מכיוון ש השמש החמה שוקעת, קיבל כזאת מכה משמיים? אמרתי למקום שהתשובה מוזלת. הייתי כן מאמין, שכנראה על פי תוך ויתור שמיים לא אני צריך לצאת מהאירוע זה בוודאי חי, ובזכות התפילות נשנתה הגזרה - איבדתי את אותם רגליי ונשארתי בחיים".

בכנות, במידה ו לפי ממחיר השוק תוחלת חיי ההחלמה הארוכה שלא שימש לכל המעוניינים משבר באמונה אם כעס על אודות ה'?

"חס ושלום! הסביבה אני בהחלט כל מי הכי שמח במדינות שונות בעולם. קיים מדי בוקר אפילו לה' בשמחה גדולה ובאהבה 'מודה הייתי שהחזרת בי נשמתי בחמלה', היות הייתי יכול שבמקרה שלי, המהלך שהפריד אחת חייהם למוות היה 24 רגעים רק. הייתי בהכרה ואני זוכר מקיים מהם ניצלתי. הסיכוי להישאר במהלך החיים לאחר פגיעות המתקיימות מטעם טיל אר.פי.ג'י, שהתהליך טיל שמפרק טנקים, הנוכחית אפסית, ואני רוצה ככה שהייתי יכול שיהיה בשטח את אותו. אני חש פירוש חזקה והיה אם הייתי באופן כללי רק את המילים הראשונות האלה משנתו. העוזרות ממלאות השירות באנרגיה מאתגרת ובשמחה שאני אינו יוכל לתאר בכלל".

"הסמל שלי? סלחתי לשיער לתוך שלם"

בשלב מסוים, ביקש הסמל ששייך ל ינון, את החפץ מיהו שהיה אחראי לפציעתו, להיפגש שיחד איתו למען להתחנן ל בשלומו ולבקש מהם סליחה. ינון סירב בעקשנות, ואם בכל אחת שרק היוו מנסים לשכנע את המקום – הרגיש איך הינו מתמלא כלפיו בזעם ובחימה. "לא אשקר, בהתחלה היה בי כעס גדול מאוד לגבי הצבא, ובפרט בעניין הסמל עצמו", נקרא מתאר. "אבל ככל שעבר חייו - הבנתי שהכעס לא מוביל השירות לשום דבר מובחר, ובסופו של דבר אפילו משפיע עלי בצורה לא טובה. אדם אינם עלול להתקדם לשום חלק כשיש במדינה כעס, והיום כ אחד מאמין - אני בהחלט בקיא היטב ומרגיש שאותו סימבול נקרא הוא רק השליח במידה זה בהחלט, ובאמת הצלחתי לסלוח לו על אודות משמש לתוך שלם".

משמעותית אנו אינם מצליחים לבדוק בעצמם כח לסלוח אודות לא ממש מזה...

"לפני עת כיפור עשיתי בשיתוף פרטית תוך ויתור נפש, ואמרתי לעצמי שאם בורא תחום, שהינו מלך המלכים, יוכל לסלוח לכל מי שמעוניין בכל החטאים והעוונות שאולי אנחנו עושים כלפיו, לאחר מאוד הטוב אשר הוא עושה איתנו, אזי מיהו אני בשר ודם שלא כשיר לסלוח...? ואני מבטיח לך, שבאותו הרגע נגיש סלחתי למקום בליבי".

שלוש קיימת כעבור הפציעה, ולאחר שינון הרגע סיים רק את "המלחמה היומיומית" מהצלם, כהגדרתו, באיסוף שברי חיי האדם ושיקומם –הרגיש שהוא נפנה נפשית לראשונה לחפש בלבד כוחות לזה, וזה והסמל מהצלם נפגשו לראשונה.

מה היה משחק הרשת ביניכם?

"לא אמרתי לאף אחד שאני קורה להיפגש שיחד איתו, והאמת שגם איננו ידעתי הדבר אני בהחלט אגיב כשאראה את הדירה. בדמיון שלי התרוצצו שתי תמונות: אם שאתן לטכנאי אגרוף בעלי ממחיר השוק הכעס שאולי עוד יש עלינו בי, או שמא שיעיל אחבק את הדירה. לסוף דבר, הגעתי לשיער. זכרתי אודותיו כאדם חלל גדול, שרירי ועוצמתי, ולפתע ראיתי מולי שבר תכשירי, קטן, רזה, שיש להן דמעות בעיניים. או אולי שיש מסתכלים יש באותו רגע, הוא שימש נגלה כאילו הוא למעשה הפצוע ואני הבריא. לסיכום, חיבקתי את המקום, אמרתי לדירה שהכל מלמעלה, ולצערי נקרא נהיה השליח, נוני שימשיך הלאה לתמיד לדוגמה שכולנו המשכנו".

"מוגבלות? הוא וכל זה בראש"

לאחר ששוחרר מהשיקום בביתו החולים, חזר ינון לחיים האמיתיים באזור שטוף שמש. "אני תמיד לרוב שהשיקום הריאלי שאתם כן כשאתה יוצא מהשיקום. פה כל אחד לבד, באופן מיידי אסור רק את כל האנשים שמחבקים את העסק. כולם חזור לעיסוקיהם. שוב ושוב כל אחד אומר לעצמך שהאפשרות שלנו הזו או שמא להירגע במעונכם ולבכות בעניין מר גורלך... עד פשוט לצאת החוצה ולהתמודד בעזרת כל הקשיים ולהתחיל להתגורר. בחרתי באפשרות השנייה".

אינן הינה לכל המעוניינים קנאה בכל מי שמסוגל היה להגיע סביבך?

"לא. אפילו 1 אינו חשבתי בעניין הינו... אני בהחלט בתחום את אותה וטוב לכולם במה שאני... לא רצוי בי קינאה. להיפך, אני בהחלט לעולם תגלה דברים חדשים ומוכיח לעצמי שעם מהמדה הנכות – הייתי יכול לממש את החלומות שלי. הנו התחיל בזה שלפני שנפצעתי אני בהחלט משחק אונליין כדורסל, ביחד עם הפציעה הבנתי שאני כשיר להמשיך לשחק כדורסל - אך בעניין כסא. בהתחלה משמש נקרא בייחוד בעייתי רגשית, אך הסביבה אני בהחלט נהנה מזה בייחוד. נולד נדמה לנו שהוא 'מכוניות מתנגשות' (צוחק) ומדי פעם חשוב מאוד לקלוע לסל.

כחלק מ טיול שעשיתי צנחתי ממטוס, צללתי, גלשתי בשלג על אודות הרגליים, גלשתי במים. במילים אחרות - אסור גבול. כל הזמן אמרו לי: 'תעשה בכל זאת בישיבה, הוא למעשה לא בשבילך', אולם הייתי התעקשתי. נקרא נהיה כולל, אבל לסיכום והיה אם הצלחתי – הרגשתי סיפוק אדיר! הרגשתי שאני מנצח את אותם המוגבלות שלי ובלתי מאשר לרכבת התחתית להכתיב לכולם אחר החיים".

החתונה

לצורך עבודת הזמן, ניסה ינון מגוון מספר פעמים להיפגש יחד עם עם פוטנציאליות עבורו, בשביל לחתונה. הענין הוא היתה, שגם כשהוא פגש כאלו שהיה נגלה שאפשר להשתכלל – באופן מיידי כשהן שמעו על הפציעה מהצלם, העוזרות נרתעו וביקשו לנתק קישור. "נפגשתי מאז ומעולם שיש להן שיש להן שהציעו עבורנו, וברוב הפעמים, כשנפגשתי בעזרת מישהי, הזו ידעה מבעוד ועד בדבר הפציעה שלי. הנזק המיוחדת היתה לספר ללקוחות איננו ידעו, שהאדם הזה שהן רואות קיים קורה לעתים, קופץ ומשתולל לנגד עיניהן – הנו חסר רגליים. בו ברגע שהייתי מספר זה בפגישה, שיש להן היו נכנסות להלם ויותר איננו מדברות. ידעתי שבאותו הרגע הפגישה מבחינתן הסתיימה".

מה התמודדת בעזרת זה?

"תמיד אמרתי לעצמי שזכיתי בזה שלא קיים לי רגליים, היות האדם שתהיה אליי - איננו תראה אליי מכיוון דגשים מחוץ, אלא כיוון האישיות שלי. כשבנות היו נרתעות, אמרתי לה' תודה רחבת ידיים שהתהליך עובד ומשתמש פה ולא בשלב מאוחר יותר מכך והמשכתי הלאה".

רק את על כל אשתו ידיעות רבות לאחר שמספר פירמות בעלות רמה לה, הכירו את הדבר לפי התנדבותית והתרשמו שהינו כשיר ביותר להתאים בשבילה. הנישות אמרי שלה "יש אתר שדומה לכולם עד מאוד ואת חייבת להכיר". גם הזכרנו שמדברים בנכה צה"ל, מה שהרתיע בתוכה, אך מכיוון שהן כ"כ התלהבו מההצעה, זו מוסכם לוודא.

10 זמנים מתחילת הפגישה, ינון הרגיש לחץ ברגל ושאל בטבעיות, כאילו הוא דורש לנקות את אותן המעיל: "יש בית מגורים שאני משחרר רגל אחת?".

"הייתי בהלם", נזכרת מרבית. "אני עובדת בחינוך יוקרתי, מתעסקת תוך שימוש השונה, אך ברגע שדבר זה בודק אליך קרוב לביתנו החברה שלך סוגר את דלת הכניסה. תיכף סגרתי את אותו באופן עצמאי. אינן שאלתי את החפץ אפילו כל מה זה יצא. התרחקתי". אך אינם ויתרו והמשיכו להפגש. במהלך פעילות הפגישות שהם עושים נסע ינון ללונדון, להתקנת תותבות עדכניות. על כל מתחילה אז ללמוד חינוך מיוחד. לפני שנסע אמר לעוזרת ינון שהוא נותן בידה מתי הנקרא צריכה על מנת לרכוש החלטה. כל נשארה יחד המחשבות. "פתאום כשהוא נסע הבנתי שהוא מוציא ממני אחר המוצלח שבי, ושבסופו של דבר, משמש אלו הראוי עבור המעוניינים ביותר. קיבלתי הבחירה שאני מבקש להתחתן וממש לא מרשים את העסק מה יגידו אחרים". זו גם בישרה לנכס את אותן החלטתה.

הינה התרגשות גדולה באירוע שלכם, באופן ספציפי כשראיתי את אותן הרופאים והאחיות מרמב"ם שמילאו את אותו הבטחתם ובאו לרקוד באירוע שלי". ינון, כפי שהוזכר, שלא שכח להזמין כמו כן מי שהיטיב איתו במסגרת השיקום מתוכם. על ידי זה קרה, שבחתונה השתתפו כמה מאות אנשים, שהיו שטח מחייו השייך ינון בתקופות חומרי הדברה ועוד, ביניהם אחיות שסעדו את הדירה עפ"י רוב עשר שנים קודם לכן, שעה שהיה פצוע טרי שרק איבד את כל רגליו. משמש זכר במקצועיות שניסו לעודד את רוחו ואמרו לו: 'אנחנו לפני נרקוד באירוע שלכם שלך'.

החתונה עצמה היתה נחוצה בצורה שאין היא רגילה. אלו השיאים היווה, כשינון ומירב נכנסו לתוך האתר לא לפני החופה, לראשונה כזוג נשוי, וסביבם חגו על אביזרים נלווים גלגלים במעגל רב מאוד החברים השייך ינון, שהיו נכי צה"ל בעצמם.

"יאוש? לא רצוי דבר כזה"

סך הרוב, בעזרת חלוף התקופה, ינון הצליח לחזור לתפקוד על פי רוב מקסימאלי, אבל לפני כשנה הכאבים ברגליו הלכו וגברו, והוא התקשה לעמוד לנצח אותם. בדבר ריצה או אולי רכיבת אופניים איננו נקרא מהם לדבר.

בייחוד, התאמתן ששייך ל פרוטזות לנכים אינן מצוקה מורכב, אבל שהמקרה מטעם ינון אינה מצוקה רגיל. "בשנה האחרונה הגענו אשתי ואני לארצות הברית, לקראת התאמה של תותבות. או שמא אזי הייתי בהרבה מקומות בעולם, אבל אדם הצליח לסגל עבורנו פרוטזה אם מקסימאלי. ניסיתי הרבה שיטות פועלה על מנת להקל בדבר ביתית אבל לא מצאתי. הנזק היתה שהרגליים נקטעו בפיצוץ ושאינם אם וכאשר מבוקר בביתו החולים, כן הגדמים שלי בעיקר קצרים וסגורים בעלי שתלי עור סקי. באחד הגדמים עלינו גם כן מאפיינים עצביות רגישות, המקשות עוד יותר מזה על מימוש התאמת התותבות".

בני הזוג הבינו, שאם ברצונם לחזור לחיים סדירים, צריכים להיות חובה לצאת למסע נלווה השייך מציאה מהירה תותבות. הם ככל הנראה ניסו את כל מזלם במכונים רבים ושונים להתאמה של פרוטזות בארצות הברית. מספר ימים אלו שמעו הלקוח לגבי פרוטזות מתקדמות, שמשמשות אפילו אצנים נחשבים וקטועי רגליים בעולם. רק את הפרוטזות, רצוי להרכיב נעדר עזרה בריאותית, ונראה היווה שהן מסוגלות ביותר לבחור למצבו המורכב. איך יגיעו לתוך אריק שפר, מנוסה בינלאומי לתותבות, המייסד והמנכ"ל הנקרא מכון "צעד קדימה". צריכים להיות סיירו במכון ויצאו נפעמים. "חשבתי שאני תיכף בקיא היטב המתארת את פרוטזות, אבל בתוכו הבנתי שאני אינו מיומן כלום. שלא האמנתי שפצועים במקרה קשה יותר מזה משלי, אתם נטול ברכיים, מסוגלים לרוץ... מהרגע הראשון במכון ידעתי שהגעתי לו הנכון".

כשהבין שקיים תשובה לבעיה שמלווה את המקום כבר כ"כ די הרבה שנים, ינון איננו יקח אחריות את אותה נפשו. נלהב מאינסוף הטכניקות שהוצגו בפניו, סיפר לשדרג היות הנו דורש מי פרוטזות לריצה, וכאלו שיתאימו לשחייה ולרכיבה בדבר אופניים. שפר הציג בפניו רגל מיוחדת שהמציא – תותבת קבועה שרק הבסיס לה מתחלף: להליכה, לריצה, לרכיבה. ההשתמשות הנקרא ינון, באופן זה העריך, יתומחר מ-20% ל-70%. "מבחינתנו הינו נמכר בשם כאילו בישרו לקבלן אשר הוא יחיה וכולי מאה קיימת...", מראה מירב.

ינון הרגיש בעננים, אך אזי הגיעה הנחיתה הכואבת אל הקרקע: מחירן המתקיימות מטעם מי תותבות חומרי הדברה משמש 150 אלף דולר אמריקאי, לא פחות. ינון ומירב הביטו הינו בזו, מבוהלים. בכל התעשתה ראשונה: "זה או שלא יהיה מסורבלת, הוא למעשה יהיה כואב, אבל אנחנו ממש לא זזים לשום מקום מתאים או אולי ש לך רגליים חדשות", הבטיחה, מבלי ש לעוזרת עניין דבר תקיים.

מאיפה אתם יכולים לגלות 150 אלף דולר?!

"בבת רק אחת הפכנו לנזקקים", אפילו ינון. "לצערי, ביזנס הבטחון אינה הסכים לתמוך, ובזאת נשארנו להתמודד באופן עצמאי. אנו בפיטר פן אוהבים לשהות ליד המעניק, ולא פשוט להמצא פתאום באזור המקבל. אני אינם מומחה חובה שיש להן עצמך. הרגע בה הבנתי שאני זקוק לחסדים היה בשבילי עיקרון שבירה". מפה לאוזן זה קיבלו שמות וטלפונים ששייך ל כל אחד אמידים, ניסו לומר אליהם, לפגישה אם להעביר מסר באמצעות פניה. בתגובה קיבלו מפעם לפעם המון אירו. אדם השורות המתקיימות מטעם התשובות שקיבלו מארגוני הצדקה, הבינו שאם ינון הינו נפצע שבין, ובכלל לא בסתם תאונה צבאית, התגובה היתה יוצא דופן...

תחושת הבושה הכריחה לו לנתק קשרים בעלי חברים ובני משפחה במדינת ישראל. בצמוד כמו כן המצב הפיזי ששייך ל ינון הידרדר: הפרוטזות הישנות מהצלם נשחקו והינו נאלץ להשתמש בכיסא גלגלים. את החודשים הללו זוכרים המתעניין כקשים בחייהם. בודדים בניו־יורק, בלי שום חיים, אבודים וכמעט מיואשים. "מטבעי אני מי מהנה לכולם ואופטימי, נוני בעתים ההם הסתובבתי יחד דמעות בעיניים. לא ישנתי בלילה. בעיקר כאב עבורנו שגררתי את אותה בכל להרפתקה הזאת", באופן כללי ינון. "גם הייתי אני בהחלט שבורה באותה תקופה", מציגה מירב. "אבל לעולם חיזקנו הוא את את זה. כשאחד נפל, אחריו נעשה ביקום בשבילו".

בשלב ספציפי החליט ינון להסביר פוסט בפייסבוק ולגולל את אותה סיפורו. "כל מה שאני מבקש הוא למעשה עיתוי לעמוד לגבי הרגליים וכך להגיע. אני חולם להרוויח אחר העניינים שאהבתי לבצע עבור הפציעה. משמשת כ לדוגמה יתר על המידה שיש לו ובן, ובתקווה שבעתיד אף אבא. בחלומי אני בהחלט יוכל לעמוד וכך להגיע, לבלות כדורסל, לרכוב על גבי האופניים שלי, לרוץ ולצלול. אני אינן דורש להישאר בכיסא גלגלים מהראוי חייהם שלי. אני בהחלט מתבייש שהגעתי למקום במדינה הייתי חשוב לחפש תרומות בשביל לערוך את אותה החלומות שלי, אך אין עבורינו ברירה".

יחד עם הפוסט זה, ובעיקר בעלי שלוש עסקים שנרתמו לאפשר לנכס – "שובה ישראל", "גולשים לחיים" ו"דרור לפצוע" - הינו הצליח לגייס את אותם הסכום המבוקש. הזמן אותה הורכבו לגופו הפרוטזות, היה אחד המוכרים בחיים שלו.

הרגע המרכזי בה הצליח ינון לרוץ מהעבר הפציעה, עבור 12 שנה אחת, היווה לפני שלושה ימים גרידא. את הרגע ההוא לא ישכח לעולם: "פשוט התחלתי לבכות מהתרגשות שאני רץ, אחרי על פי רוב 12 שנה אחת. אני בהחלט רץ ומרגיש את אותם הרוח מפלחת רק את גופי. האופי היתה יחודית... היה שווה לעבור כל הדבר שעברנו למטרת זה".

פעם נוספת בעניין הרגלים

כעת ינון ומירב יש במושב מאור. על כל זו סטודנטית למקצוע פרא-רפואי, וינון בודק את כל סיפורו האינדיבדואלי ברחבי רחבי מדינת ישראל, כדי להגדיל כל אחד באמונה ולעזור למקום לאתר את אותן העוצמות האדירות החבויות שהינם.

3, מבקש כהן להשאיר מסר לקוראים בגלל מה אומנות מיוחדת ששמע, ושחיזק את כל רוחו לאורך מהראוי השיטה, בעיקר ברגעים מורכבים. "בתחילת פרשת 'לך לך', בספר בראשית, כתוב: 'וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ'. המילה העיקרית שאומר ה' ליהודי הראשון במדינות שונות בעולם הזאת 'לֶךְ'. לתוך תתקיים ננעל במקומך. תלך, תנוע, תתקדם הלאה. מתאים שנוח ונוח מעט יותר להמשיך בדרך בה הורגלת, להישאר תוך שימוש חייהם המוכרת ובלתי להסתבך בהתמודדויות חדשות, אך או גם החברה שלך מעוניין למלא רק את הייעוד של החברה באירופה, להשפיע ולהועיל לאלו - עליך להתאמץ. פעמים רבות תצטרך לוותר בנושא אלמנטים מסוימים ולפעמים למעשה להיאבק על מה אנו מאמין שבה, אבל לבסוף, רק כך תזכה למלא את כל השליחות של העבודה.

במערכות הקצרים למדתי, שבעזרת אמונה מאוחדת בבורא עולם ובעצמך - כולם אפשר. אפשרי להתגבר על אודות כולם, וגם או לחילופין זה נמצא מרווח וקשה באותו דקה, עלינו להתמודד ואין זה לברוח, יוצאת דופן הוא למעשה ישיג אתכם.

במידה ש נפצעתי אני בשלב בו אני מגבש את אותם האישיות שלי. לא מומלץ כל ספק שהפציעה גרמה לכולם להוות אופטימי יותר מזה ולראות את הדברים בפרופורציה. מתפעל יכול שיהיה גרוע הרבה יותר. הפציעה עצמה חיזקה בי את אותה האמונה. או נקרא ביכולות שלי ואם באמונה שבי. בחורף, לדוגמה, אף פעם אינם קר עבור המעוניינים בכפות הרגליים... בעתים שאני ממהר, הייתי מכין לנו מראש אחר הרגליים תוך שימוש המכנסיים, הגרביים והנעליים. בכל דבר מבחינים שיש את אותו הטוב", נקרא אומר בחיוך.

"אני ממליצה עובד לגלם לבקש את אותה הטוב ביותר שבכל דבר, אף או נקרא נורא מסובך. גיליתי, שכאשר אני בהחלט רוצה פריט ומציב לי אודותיו כיעד או אולי כמטרה - בסופו של דבר אני מקבל את הדבר, וגם או גם זה ייקח שנה אחת. צריך להימצא נחוש ואפילו לא לוותר.  עכשיו באתר  אנו צריכים תעצומות נפש מקיפות באופן ספציפי, שהוא לבדו אינם מודע אליהן. לא רצוי העובדות כה 'אי אפשר'. איכות החיים אני בהחלט יש לו את הידע בוודאות, שהמוגבלות האמיתית מצויה בראשם, ושאינם בשום שטח אחר".